כחול 75 - יולי 2018
חופש גדול רגוע והמון הפלגות כיפיות לכולם!



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות ביון > מסע סתוי בים התיכון - חלק א
מסע סתוי בים התיכון - חלק א
עימנואל תימור שבה ומספר לנו על חוויות השיט שלה. והפעם- על הפלגת דליברי ראשונה כסקיפרית מישראל לסלובניה

עימנואל תימור
11/9 יום שישי
כבר עברה כמעט שנה וחצי מאז שכתבתי בפעם האחרונה. אז הייתי ביקום אחר לגמרי. אז חייתי בעולם החירות - העברתי סירה מקובה לפלמה דה מיורקה. זה היה לפני הצבא כשהייתי בתקופה של רצף חוויות משוגעות. בקושי הצלחתי להכיל את כל ההרפתקאות שחוויתי ורגע לפני שהתגייסתי חוויתי סוג של עומס רגשי. הרצתי בראש את כל המקומות שהייתי בהם בכל מיני פינות בעולם ואת כל האנשים המגוונים שפגשתי וכל החוויות המוזרות וההזויות שעברו עלי. במשך חודש שעבדתי על יאכטה מפרשית 26 מטר ממש לפני הגיוס  לא הצלחתי להפסיק לבכות- לא בכי עצוב אלא מצד אחד בכי מסופק מכל מה שהספקתי לחוות ומצד שני בכי מהלא נודע לגבי השנתיים הקרובות. חששתי נורא שכל הקשרים שיצרתי והשם שבניתי לעצמי בתור "הילדה הימאית" יעלמו ואז אצטרך לבנות הכל מחדש. חששתי שאנשים ישכחו אותי וגם רציתי להמשיך להיות אזרחית העולם ולהמשיך להפליג ולעבוד ולזרום בעולם ובאוקיינוסים. 
עכשיו כשנשארה לי פחות משנה לשירות הצבאי אני יכולה להגיד שכל מה שחששתי ממנו היה לשווא וטוב שנכפתה עלי ההפסקה הזו כי אני מעריכה הרבה יותר את המקצוע שלי עכשיו ואוהבת אותו אהבה עמוקה.
12/9 יום שבת
אני מודה להשגחה שיצאנו מהאובך ששרר מעל חופי ישראל בשלום כי אחרי התייעצות עם כמה אנשים שהמליצו חד משמעית לדחות את ההפלגה ביום, יצאתי לים בכל זאת כפי המתוכנן, הייתה לי מעין תחושת בטן שהכל יהיה בסדר. 
בדיוק עכשיו אני חוקרת בפיילוט בוק על איים בדרך ומנסה להחליט איפה נעצור. זו משימה בלתי אפשרית לבחור בין עשרות האיים היווניים שנעבור דרכם- בשבילי זה בערך כמו להכניס ילד לחנות ממתקים ולהגיד לו לבחור רק אחד. אנחנו קצרים בזמן, קיבלתי תקציב לשבועיים הפלגה מה שמשאיר אותנו עם מעט מאוד עצירות בזמן קצר מאוד. 
בינתיים החלטתי סופית שנכנס ליוון דרך קסטלו משום שעוד לא הייתי שם והמקום ידוע כקסם אמיתי. לאחר מכן נעצור באי סימי. מעבר לזה לא תכננתי, לא מאמינה בתכנון יתר, כל כך הרבה דברים עוד יכולים להשתנות כמה וכמה פעמים.
 
13/9 ערב ראש השנה. יום ראשון 
ערב ראש השנה היום, יש אווירה חגיגית ומתחילים בהכנות לחג- כולם מנמנמים! אתמול היו לנו 5 שעות של חסד על מפרשים בדיוק בכיוון הנכון 15 קשרים בכיוון מערב כדי לקחת לג קדמית לקסטלו אך במהלך הלילה הגלים עלו והרוח חזרה שוב לכיוונה היציב מכיוון צפון מערב. הצוות קצת מתחיל להתעייף מהים,  אני מרגישה את זה באווירה אז אני משתדלת למשוך משמרות כדי לאפשר להם לנוח.
היו לי כמה שעות טובות מוקדם בבוקר למעלה לבד ונהניתי מהם מאוד. אני חד משמעית מרגישה פחות סתלבט כשהאחריות על הסירה ועל הצוות היא עלי. בדרך כלל מה שמאפיין הפלגות ארוכות הוא נמנומים מתוקים ואין סופיים אך אני מרגישה ערנות חזקה רוב הזמן כמו איזו דמות בעלת כוחות על שיכולה לא לישון לעולם. מכריחה את עצמי ללכת לנוח לטובת כולם.
קיבלתי החלטה שאם נתקרב לקסטלו ויהיה כבר חושך נמשיך ישר לאי סימי כדי לא להיכנס למקום חדש בחושך.
 
14/9 00:12 כוכבים נופלים
הלילה השמיים התמלאו בכוכבים יותר מרגיל מכיוון שאין ירח וניתן לראות, אם מסתכלים יותר מדקה על השמיים, כוכבים נופלים כל כמה דקות. הכוכבים הנופלים מלווים במעין אור ירוק שלא ראיתי בעבר. אם חושבים על זה, אנחנו רואים בסך הכל הבזק של אור שזז מנקודה לנקודה בשמיים ואז נעלם תוך פחות משנייה, אז מה בכל זאת כל כך מושך אותנו להמשיך לצפות בשמיים בציפייה לראות עוד כוכב נופל? 
בתחילת המשמרת שלי לפני כ 4 שעות החלטתי רשמית לשנות את הקורס שלנו מקסטלו לרודוס משום שלאחר חישוב פשוט אין סיכוי שנגיע לפני החושך. לכן אם נאריך ונמשיך לרודוס זה יוסיף לנו כ 60 מייל ונגיע בשלישי בבוקר, אז חבל לי על הזמן, בכל זאת לקחתי על עצמי אתגר להעביר את הסירה תוך שבועיים וכרגע זה בהחלט מרגיש כמעט בלתי אפשרי אבל לא מבזבזת עוד שנייה: רודוס היר וויי קאם. 
שוב אחזור על המשפט שאני מאוד אוהבת, אותו שמעתי ויישמתי לפני כשנתיים בהפלגה באיים הקנריים: "כל תוכנית היא בסיס לשינויים". המשפט הזה מתאים כמו כפפה לעולם הימאים הבלתי צפוי, לעולם לא ניתן לדעת מה מחכה לנו מעבר לפינה- או במקרה שלנו מעבר לענן. 
להיות הסקיפר על הסירה הקטנה הזו זה ארוע לא פשוט בכלל, אתגר בפני עצמו. אני מדברת כרגע רק על הצד החברתי: מצד אחד אני רוצה שכולם ירגישו בבית והכי נוח בעולם, שלא יהיו רגעים של אי נוחות או מעצורים. אך מן הצד השני אני ממש לא מתכוונת לעצור את עצמי כאשר יש לי הערה להעיר למישהו בנושא ניקיון, ימאות ועבודות יזומות אחרות בסירה . אני המון פעמים במהלך היום מוצאת עצמי מנסה למצוא את הניסוח הנכון להגיד משהו.
ועכשיו לנושא משמרות הלילה, איך התגעגעתי למשמרות הלילה החשוכות והשלוות. נדמה לי כאילו אגרתי מחשבות כל השנה וחודש האחרונים שהייתי בצבא- כל מחשבה שצצה לי בראש מעבירה לי 45 דקות בשנייה, למרות שמרגיש כאילו המחשבה היא הבזק מהיר במוח. כך אני מדפדפת בין המחשבות בראש שלי והשעות עוברות כאילו לא היו. פעם הייתי צריכה להעסיק את עצמי במשמרות ארוכות והיום אני רק מחפשת את זמן האיכות הזה.
 
15/9 1:24 יום שלישי
עברנו את קסטלו לפני כשלוש שעות וזו הייתה בחירה נכונה להמשיך לרודוס. עכשיו עלתה בעיה נוספת: האם יהיה לנו מספיק דלק כדי להמשיך עוד 20 מיילים לסימי. נחיה ונראה.
טורקיה מימיננו כ- 12 מייל ואני מופתעת איך אף אחד לא עולה מולנו בקשר ומנסה לברר מי אנחנו. אין פלא שיש כניסה של פליטים בכל מקום, מרגיש קצת כאילו הגבולות פרוצים אבל יכול להיות שזו רק הרגשה שלי.
בשקיעה קיבלתי קליטה בטלפון מטורקיה. כמובן שהדבר הראשון שעשיתי זה להרגיע את אמא שאני חיה כי כבר תיארתי לעצמי איזה סרטי אימה היא מדמיינת כי הייתי אמורה להגיע לקסטלו כבר לפי מה שאמרתי לה, ועוד לא הגעתי. 
לפנות בוקר, כבר ניתן לזהות את רודוס מרחוק. התלבטות ענקית אם להיכנס לרודוס לבצע ביקורת גבולות וסידורים או להמשיך לסימי כפי שהמליצו לי שעדיף. מצד אחד במיכל דלק רשום 11 אחוז מה שלא יביא אותנו לסימי, מצד שני לפי החישוב שלי ע"פ נתון הצריכה שקיבלתי אמור להיות לנו כ 20 אחוז ומצד שלישי אני לא באמת רוצה להתגרות בגורל- אם הצלחתי להגיע לרודוס עדיף שאכנס כבר. החלטתי לדחות את ההחלטה כשנהיה מול המרינה של רודוס, גם ככה היא בדרך לסימי. לקחתי חבל דק עם אום בקצה, מדדתי את גובה הדלק במיכל ידנית כדי לוודא את כמות הדלק וראיתי שיכולה להיות לנו כמות מספיקה. 
רבע שעה לאחר כל הדילמה הפנימית הזו המנוע מתחיל לגמגם. רצתי מהר כדי לכבותו כדי שלאחר מכן לא נאלץ לנקז אוויר עם משאבת הדיאפרגמה במנוע. 
א. ידעתי שבסופו של דבר תתקבל החלטה כלשהי:"Rhodes it is!" 
ב. תקועים 8 מייל מערבית לרודוס בלי רוח.
כמה רגשות מעורבים עברו בגופי במהלך כל הארוע:
תחילה הייתי אופטימית מאוד, ניצלנו את השקט והשלווה לשתות בירה בחרטום כל הצוות כדי להירגע ולאחר מכן התקשרתי למרינה כדי לקבל סיוע ולהזמין מקום לצהריים כשנגיע. רוחי נפלה כשהבחורה מהמרינה אמרה שאין שירות כזה אז הזמנתי ממנה מקום ומשאית דלק בינתיים.
לאחר השיחה רוח לוחמנית נכנסה בי, עליתי על ההגה וניסיתי לדמיין שאנחנו בתחרות והרוח נפלה. 
בדיוק חצי שעה עברה עד שהבנתי שאין סיכוי להגיע עד מחר למרינה עם המפרשים שתיל מחץ ואנחנו נשאבים אחורה. נהיה חם ואז התחלתי קצת לדאוג ולנסות לחשוב על דרכים יצירתיות. ניסיתי לטלפן שוב למרינה, אולי מישהו אחר יענה ויתן לי פתרון- וכמו נבואה שמגשימה את עצמה הבחור הפנה אותי לשירותי תחזוקה במרינה אחרת.
ניקוס אחד ענה, אמר שתכף ומיד הוא יוצא לדרך- היוונים כפי שכבר הכרתי בעבר לא תמיד עומדים בזמנים, או שפשוט יש להם זמנים משלהם, ולחכות לניקוס שעתיים היה בערך כמו לחכות למשיח. 
לבסוף הגענו למרינה שנפתחה לפני חודשיים עם תנאים מדהימים- תקתקנו עבודה יחד ולאחר מכן התיפייפנו לקראת יציאה לארוחת ערב. 
בדרך חזרה מהמקלחות נתקלתי באדם אנגלי טוב. הוא ראה שהרמתי את הדגל הצהוב "ספינתי בריאה" ואמר לי שכל הכבוד שהנפתי אותו ונהגתי כאזרחית עולם טובה אך שכדאי לי להוריד אותו מהר כי לאחרונה עושים הרבה בעיות ברשויות עקב כל המהגרים הבלתי חוקיים שמגיעים לאירופה.
בנוסף הוא המליץ שנחכה עם ביקורת גבולות למקום אחר כי כבר מאוחר, המשרד נסגר ואם יגלו שנכנסנו יקחו לנו את הדרכונים ויגרמו לנו לחכות עד מחר, ואני תכננתי כבר לצאת בסביבות 22:00.

 
17/9 יום חמישי
יומיים קשוחים עברו על כוחותינו בים.. בסך הכל שפכנו קצת וויסקי אמריקאי לים והים עלה וגעש נראה כאילו הים האגאי התמסטל לגמרי. מעכשיו רק וויסקי סקוטי עולה על סירה בפיקודי.
כרגע עוברים את האי קיתנוס מצפון במהירות מסחררת של 7 קשרים על חלוץ בלבד.
הכל התחיל מערבית לאי קוס שם יש פתח של ים פתוח מצפון. המכות הגיעו ל 35 קשרים והגלים הערכה גסה 2 מטר אך הפרופורציות שלי השתנו לאחר ההפלגות באוקיינוס.
נאלצנו לתפוס מחסה באי מערבית אלינו לאחר כ 5 שעות מאתגרות. הצוות היה מבסוט עלי באותו לג, הרגשתי כאילו אני מחזיקה את הסירה מלהתפרק ובו זמנית גם נוהגת אותה: אבטוח עוגן השתחרר ותפסתי אותו בדיוק בזמן לפני שהיה פוצע את הסירה, היה לנו גיב רולר שנתקע ונאלצנו להוריד את החלוץ במעלן ולאחר שסידרתי את הגלגול של הרולר העלנו חזרה, מעלנים מתעופפים לכל עבר ובנוסף הפתח של ההולדינג טנק היה סתום כנראה. אחרי הרבה עבודה מפרכת עם חומץ והרבה מים הצלחתי לפתור את התקלה וההולדינג טנק התרוקן.
 

 

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<