כחול 76 - אוקטובר 2018
אחרי החגים שמח לכולם, עכשיו יש לכם זמן לקרוא את כחול!



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות בעולם > וינסטון - עוד סיפור אחד של אהבה חלק ב
וינסטון - עוד סיפור אחד של אהבה חלק ב
חלק ב' של סיפור של דוקטור עמוס רביב על תיקון הקטמרן AMOSEA ISLAND שנזוק בסופת טורנדו
 כדי לבנות את הקובייה כך שתתאים במדויק למקומות התמיכה בספינה, התקשרנו לחברה שייצרה את הספינה. הוקל לנו כשקיבלנו את תכניות המבנה שלה וכן אישור להרימה בצורה מיוחדת זו. שטנואליה בסירת גומי,ומדדנו את מפתחי החלק הפנימי שלה וכן את האורך ואת הרוחב של השטח התחתון שעליו אנו מתכננים להרימה. סימנו את אזורי התמיכה החזקים שלה בחלק הגוף התחתון, האחד בקו החיבורים הדמיוני עם התורן והאחר בקו החיבורים הדמיוני במקום שבו מתחבר הסיפון העליון עם הגוף מאחור.

בסירת הגומי נפל לי האסימון למיזם עסקי פוטנציאלי, ראיתי סביבי את הספינות שנפגעו בסערה וידעתי שבין איי פולינזיה לניו זילנד אין אף מספנה מתאימה להוציא קטמרן לתיקונים מהמים. בן-רגע החלטתי לבנות את המספנה האישית שלי כמספנה המקצועית הראשונה והבטוחה ביותר, מספנה המשתמשת בכוחות הטבע בלבד להוצאת קטמרנים מהמים בצורה מהירה, יעילה וזולה, ללא חשמל או הוצאות קבועות יקרות וכזו שתתאים לכל סוגי הספינות.

המחפר החל לפתוח פתח ביבשה באורך וברוחב המתאימים לגודל הספינה. ביקשתי מהמפעיל שיעמיק את שטח הלגונה הפנימית כך שהיא תתאים לצרכינו, כלומר עומק של כמטר שמונים מתחת לקו השפל. אומנם עומק הקילים שלנו הוא מטר ושלושים בלבד, אךחששתי שההגאים של הספינה נפגעו. אולי נצטרך להוציא אותם לתיקון וכך יוכלו הצירים שלהם לצאת בקלות. חשבתי גם על סירות אחרות שאולי יגיעו לכאן להספנה, ולכן יצרנו מתקן ייעודי שיוכל להתאים בעתיד לסירות מסוגים שונים. היינו די תמימים כאשר פנינו לסוחר העצים המקומי וביקשנו לקנות עצים לצורך הקמת המתקן שלנו. הסערה האיומה גרמה נזקים לאלפי בתים וכמעט כולם היו צריכים עצים לשיקום בתיהם. אי אפשר היה להשיג עצים לצורך בניית מתקן ההרמה. נסעתי בין הכפרים ההרוסים ובאחד מהם פגשתי בחור פיג'יאני חסון ליד בית הרוס לחלוטין.

שאלתי אותו למי שייכים עלי הקוקוס הענקיים שנפלו בסערה. "למשפחה שלי", ענה לי. הצעתי לעזור לו לחתוך את העצים לתיקון ולבנייה של הבית בתמורה לשמונה עצים באורך שמונה מטר. הוא פנה לקבל את הסכמתו של הצ'יף של המשפחה, אך הסביר שבכל הכפר אין מכונה או מסור לחיתוך עצים. הם חותכים אותם ידנית במצ'טה, הסכין המשמשת לחיתוך קני סוכר. החום הטרופי החל לתת בי את אותותיו. הזעתי כהוגן, היו דרושות לי לגימות מים רבות עד לבואה של התשובה המיוחלת.

הצ'יף הסכים, אך התנה זאת בכך שאביא מסור לחיתוך עצים. חזרתי במהירות לסאבוסאבו, עברתי בין כל החנויות אך לא מצאתי מסור. שמעתי שלבחור הודי המתגורר בעיר יש מסור כזה. הגעתי לביתו וביקשתי לשאול את המסור לכמה ימים. חזרתי לכפר העצים המרוחק והתחלנו בעבודות החיתוך. העבודה ארכה שלושה ימים, ובסיומם הבאתי לשטח שמונה עמודי חשמל עבים וחזקים, השחזנו להם את הקצוות כאילו היו עפרונות עצומים והמחפר תקע אותם בשטח הים שסומן מראש. מכה של  המחפר בזווית לא מדויקת הביאה לקריסה של אחד העמודים.

חיוור ומתוח – כי לך תמצא עוד עמוד כזה – נסעתי שוב כשעתיים עד לכפר המרוחק. התקבלתי שם בחמימות רבה ולשמחתי ניתן לי מבוקשי בלא כל בעיה. חזרתי עם העץ המושחז ועד מהרה, מהירות היא הרי עניין יחסי, עמדו כל שמונת העמודים במקומם. לחלקם הפנימי הכנסנו סלעים כדי לחזק את העצים שלא יזוזו ממקומם. המתנו לשפל הגדול של חודש מרץ ויצקנו חמישים שקי מלט לתוך מסגרת עץ שחיברה את כל העמודים. בכל שפל הוספנו עוד שכבת בטון ובגאות קיבל הבטון את מי הים לחיזוק, מבלי שיהיה צורך להשקות אותו בכל יום כנהוג באתרי בנייה. אט אט אכן התחזק הבטון.

קשרנו את כל עמודי הבטון בלוחות עץ מכל הצדדים והתחלנו לבנות במים שתי קוביות שוות בגודלן – האחת שתתמוך בסירה בחלק הקדמי מתחת לתורן והאחרת מתחת ל- bridge deck מתחת לחיבור הגופים, כך שתתמוך בחלקה התחתון. לצורך חיבור העצים הלכנו לחנות הבניין המקומית וחתכנו מוטות הברגה ארוכים שיעברו בין כל העצים. המטרה הייתה שכל הקונסטרוקציה תוכל להחזיק ספינות במשקל של עד עשרים וחמישה טון. במשך חודש ימים בנינו את מתקן ההרמה. לא מעט מגבלות עיכבו את הבנייה: זמן אספקת החומרים, העצים, הבטון, כפיפות זמני העבודה לשפל ולגאות, השמש הטרופית היוקדת, הלחות הגבוהה וסופות הגשם - כל אלה האטו את העבודה ועיכבו את קצה ההתקדמות.

חיכינו עוד שבועיים ימים לגאות הגבוהה וחודש לאחר שהתחלנו בעבודות השיקום החלקנו את הסירה בזהירות ובאלגנטיות, נרגשים וחרדים, לתוך המפרץ המלאכותי שנבנה במיוחד עבודה. נשמנו לרווחה כשהיא עלתה בקלילות על מתקן קוביות העץ. עתה החלה העבודה להרמתה לגובה המאפשר לעבוד עליה, כך שהקילים יהיו מחוץ למים גם בגאות המקסימלית. משמעות הדבר הייתה להרימה מהמתקן עוד כמטר וחצי באוויר. לצורך כך הזמנו מניוזילנד ארבעה מגבהים, ג'קים, בדומה לאלו המשמשים להרמת מכוניות במוסך. מגבהים אלו מיועדים להרמה של עד עשרים טון.

צוות של ארבעה פיג'יאנים חסונים הרים את הספינה באופן שווה מכל ארבעת צדדיה והכניס בלוקים חזקים מעץ שהוכנו מראש לתמיכה בספינה, שלב אחר שלב, בכל פעם עוד עשרים סנטימטר. לאחר שלושה ימים תמימים של עבודה זהירה הגיעה הספינה לגובה הרצוי מעל פני המים. התחלנו לחזק אותה בקרשי עץ עבים בצורה אלכסונית תוך כדי הכנסת ברגים בחיבורי העצים, כך שהיא לא תוכל לזוז גם אם סופה נוספת תפקוד את האי. חפרנו עוד ארבעה בורות באמצעות המחפר, כל אחד בעומק של חמישה מטר ואליהם הכנסנו את בורגי המצופים הישנים, שהוצאו מהמים לאחר הסערה והוחלפו בחדשים. בקצהו של כל בורג כזה יש טבעת ואליה קשור המצוף במים. השתמשנו בטבעות אלו כעוגן חיזוק של הספינה בארבע פינותיה וכך היא הייתה קשורה ביבשה כאילו נקשרה במרינה לארבע נקודות אחיזה ברציף. לאחר חודש וחצי של עבודה מאומצת בתנאים קשים, עמדה להAmosea Island   בבטחה מחוץ למים. אני מרגיש אותה, אוהב אותה, ויכול לשחזר את השיחה האילמת שלנו בנקודת זמן זו.

"תודה, עמוסי, על שלא זנחתם אותי, שהצלתם אותי מטביעה, כל מה שאני רוצה כעת הוא להתייבש, לנוח אחרי הסערה שעברתי."
"מגיע לך, אהובה שלנו" אני משיב לה במחשבותיי, "מה חשבת, שנפקיר אותך? דרך ארוכה כל כך עברנו יחד. שש שנים אנחנו גרים עלייך, נשאת אותנו בבטחה מישראל, לאורך הים התיכון, חצית את האוקיאנוס האטלנטי, את הקריביים, את תעלת פנמה ואת הפסיפיק. עד הנה הגעת! שבעה עשר אלף מייל אינם הולכים ברגל. בשום אופן לא הייתי נותן לך לטבוע. כמעט שלושת רבעי עולם עברנו יחד".
"אבל תראה אותי, אני מוכה וחבולה".
"נכון, אבל אין זו אשמתך. את היית בסדר גמור. מה יכולת לעשות? וזכרי, מה שאינו מחסל – מחשל"!
"אז לא תוותר עליי?"
"בחיים לא! אל תדאגי, איננו נפרדים ואל תבלבלי אותי עם העובדות. את אולי מוכה וחבולה, אבל ממני לא נפטרים מהר כל כך. תזכרי את המקום, את התאריך ואת השעה. אני מבטיח לך כאן ועכשיו שלא זו בלבד שאת תחזרי לעצמך, אלא שאף תיראי טוב יותר מאי – פעם – חזקה יותר, יפה יותר וקלילה יותר. צוחק מי שצוחק אחרון".
"מי שצוחק אחרון היה כנראה האחרון להבין את הבדיחה"
 
ידעתי שהיא מאמינה להבטחות שלי. הרגשתי את זה ואולי בכלל הבטחתי גם לעצמי והבטחות כידוע יש לקיים. הדבר הבא היה למצוא מכונאי שיוכל לטפל במנועים ובגנרטור. התברר לי כי אין באי מכונאי מוסמך ומורשה מטעם וולוו, אלא רק באי המרכזי. הזמנתי טיסה לצוות וולוו. המנועים הוצאו באמצעות משאית מיוחדת וכך גם הגנרטור. הכול עבר באנייה לאי המרכזי ושם נערכה בקרת נזקים. הוזמנו מיפן שני מנועים חדשים והגנרטור עבר שיפוץ מלא. אחרי עשר שנות הפלגה קיבלה הספינה מערכות הנעה והטענה חדשות לחלוטין.
קיום הבטחתי ל Amosea Island החל להתממש.
 
עברנו לשלב תיקון החורים שנוצרו בספינה בעקבות פגיעת ספינת הצוללים. תחילה הוצאנו את כל הציוד האלקטרוני ואת הריהוט שיכלו להפריע לתיקונים. כל הסירה נעטפה בגלילי פלסטיק לכיסוי העץ שבה ועיתונים עטפו את הקירות. התכתבנו עם החברה בצרפת שבנתה את הספינה. מנהל השירות היה אדיב מאד ונתן לנו תשובות מידיות באשר לחומרים שמומלץ להשתמש בהם וכמו כן באשר לחומרים שאינם מומלצים לשימוש.
הזמנו מניו זילנד ציוד רב בין השאר כדי לשמור על בטיחות ועל בריאות בעבודה, ממערכת לשאיבת אבק הפיברגלס המעופף לו בספינה ועד מערכת סיבי זכוכית מיוחדת המבוססת על ארבע שכבות המונחות בצורות שונות על יריעות הבד ודבק אפוקסי מיוחד המתאים לתיקון בעיות מסוג זה.

כל תיקון בוצע בקפידה רבה ובשמירה על רמת ניקיון שלא הייתה מביישת אף בית מרקחת. העובדים לבשו בגדים לבנים ומסכות פנים, ונראו כמו פיג'אנים מהחלל. הכנת השטח לכל תיקון ותיקון נמשכה יומיים. כל העבודה בוצעה באיכות וברמת הגימור הגבוהה ביותר, אפילו בהשוואה למפעלים לייצור יאכטות שבהם ביקרתי אין ספור פעמים. שם הרי בולטת המגמה לחסוך בכסף ולבנות את הסירות במהירות המירבית על פס הייצור. שלוש שכבות פנימיות ועוד ארבע שכבות חיצוניות ובמקומות מסוימים עד עשר שכבות – כך עשינו תיקונים שבסופו של דבר היו חזקים יותר ממבנה הספינה המקורי. הקפדנו לשמור על האיזון הדק שבין חוזק החומרים, משקלם והאפשרות לנזקים עתידיים, כך שהיריעות שהונחו היו גדולות משטח התיקון ועם זאת לא מוגזמות בגודלן.
 
לאחר חודשים של עבודה מאומצת, מבוקר ועד ערב, הרשינו לעצמנו סוף-סוף ללכת לשתות קפה טוב בבית הקפה המקומי במרינה של קופרה שייד. התיישבנו אל השולחן ואת מי רואות עיננו? את טיילור, מדריך הצלילה ממועדון קוסטו, עם חברתו קרלה. הוא כבר ידע מה עוללה ספינת הצוללים לספינה שלי, ציין כי לא היה באי בעת הסערה ושרק עכשיו הם הגיעו. בעוד שבועיים הוא עוזב כי סגרו את אתר הצלילה. מועדון קוסטו אכן נהרס כליל והכול מושבת לפחות לשנה. הגשר שממנו יצאו הסירות לאתרי הצלילה נעלם, נשארו ממנו רק שני עמודים במים לזיכרון. "אני באמת מצטער על מה שקרה לסירה שלך", אמר טיילור בקול עצוב, "אבל לא הייתה לי כל שליטה על כך". הסיטואציה הזכירה לי מצב שבו שני אבות לילדים בגן נפגשים והאחד מתנצל בפני האחר של כל שבנו הכה את בנו של האחר. טיילור מסר לי את שם חברת הביטוח שלהם ועוד באותו יום מסרתי להנהלת המועדון של קוסטו מכתב שהכנתי בהתייעצות עם אחד ממשרדי עורכי הדין הטובים בישראל, האומר כי אני רואה בהם אחראים לנזקים שנגרמו. העתקים הגשתי באופן אישי גם למשטרה, להנהלת המרינה שבה עגנתי ולצוות אד-הוק שהוקם בעיר לטיפול בנזקי הציקלון וינסטון. אספתי עדויות כתובות ומצולמות על מה שקרה בסערה ואף העלתי רחפן לאוויר לצלם את הספינה ואת מקומה.
 
משרד עורכי הדין הטוב ביותר בפיג'י נמצא באי המרכזי. הטסתי את עורך הדין למקום האירוע והעברתי לידיו את כל הצילומים והחומרים. הבעיה הייתה כיצד פותרים את הנושא של כוח עליון – Act of God – סיפור לא קל בפיג'י, שבה האמונה באלוהים חזקה מאוד. ציקלון וינסטון שהיה בקטגוריה חמש, כאמור הגבוהה ביותר בעולם והחזק ביותר שנצפה אי פעם באוקיאניה, נחשב בה כוח עליון. כלומר מעבר לכוחותיו של האדם לשלוט בו ובנזקים שגרם. אף על פי שאושר לי מארבע המרינות בסאבוסאבו כי הספינה לא עגנה על מצוץ מטעמם או שלהם, אלא על מצוף פרטי של קוסטו, המליץ עורך הדין שלא לתבוע אותם.
"האמן לי, סיכויי הזכייה שואפים לאפס", אמר לי.
 
המשכנו לבדוק את הנזקים שנגרמו לסירה. בהזדמנות זו החלטנו להפטר מכל מה שהתיישן או שאיננו משתמשים בו. הוצאנו כל מה שאפשר כדי שהכול יהיה מסודר, קל ונוח לתחזוקה עתידית. לדוגמא, מערכת המוזיקה הכבדה והמגושמת של בוס מלפני עשר שנים הוחלפה בבוקס קטן, חכם ויעיל של סוני. הרעיון היה להוריד מהספינה עומסים הן ויזואליים, הן במשקל והן בטכנולוגיה, עד כמה שניתן. הקשיים בהשגת החומרים נמשכו. חיפשנו למשל אנטיפאולינג לצביעת תחתית הספינה. זהו חומר המגן מפני בעלי חיים ימיים הנצמדים לגוף הסירה. הצעת המחיר מהחנות שבקצה הרחוב מתעכבת בכל יום.
התשובה "מחר" בפיג'י פירושה "לא היום"! כך עוברים להם יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע. לעיתים נדמה שאיש אינו מעוניין למכור, למרות היותך לקוח ותיק ומוכר. לעומת זאת, מייל אחד לחנות בניו זילנד נעמה בתוך שעה והסחורה מגיעה בטיסה תוך יומיים. המחיר גם הוא זול יותר מהצעות המחיר שקיבלנו בפיג'י. כך מצאנו את עצמנו מתכתבים עם חנויות ברחבי העולם ומקבלים סחורה מניו זילנד, יפן, בלגיה, אנגליה ועוד. הסטנדרטים המקומיים באשר לממד הזמן או למוסר העבודה הם יחסיים ואינם מובנים לאדם המערבי, הרגיל לקבל שירות מהיר ויעיל.

תיקנו את הספינה במשך שישה חודשים באיכות וברמת גימור בין לאומית בעזרת צוות של שישה עובדים. מנהל הפרויקט היה קרלי בכבודו ובעצמו, והוא הקפיד לבדוק את איכות העבודה ושמר מפני טעויות. בכל בוקר בדקנו יחד את התקדמות העבודה, איתרנו בעיות חדשות שצצו תוך כדי עבודות השיקום וקבענו מחדש סדרי עדיפויות. בסופו של דבר ניצבה שם אהובתנו גאה ומרוצה – ספינה יפיפייה, חזקה יותר ואיכותית יותר משהייתה אי-פעם בעבר. היינו תקועים בפינה קטנה של גן העדן וכעת אנו יוצאים ממנה ומפליגים בין האיים הרבים של הגן הקסום הזה.

 

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<