כחול 73 - ינואר 2018
שנה חדשה / גליון חדש עם כתבות מחממות לחורף!



 
דף הבית > סיפורים מהים > עדות אישית: טילים על המשחתת איל
עדות אישית: טילים על המשחתת איל
לפני 50 שנה, ארבעה חדשים לאחר הניצחון ההיסטורי במלחמת ששת הימים, במהלך מלחמת ההתשה, טובעה משחתת חיל הים הישראלי אילת על ידי טילים ששוגרו מספינות טילים מצריות. שוקי אילת סקיפר וותיק ושמאי ימי, שירת כאיש צוות המשחתת. סיפורו המתפרסם לראשונה מביא בצד תיאור בגוף ראשון גם תובנות שכדאי להפנים, במצבי חירום, גם בכלי שיט אזרחיים.
מאת: שוקי אילת                             

שעת בין הערביים של ה- 21 באוקטובר 1967, לא הייתה שונה מהדומות לה בימים קודמים בהם סיירה משחתת חיל הים הישראלי "אילת" באגן המזרחי של הים התיכון, צפונית מזרחית לעיר פורט סעיד. הים היה רגוע, גובה הגלים היה עד 20 ס"מ, ורוח צפונית מזרחית נשבה במהירות של כחמישה קשרים. הראות הייתה טובה עד טווח של 10 מיילים. 199 אנשי הצוות עשו הכנות ראשונות לחזרה לנמל הבית. ההפלגה הייתה אמורה להתחיל בשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת. שום דבר לא נראה מאיים על השלווה הזו. סיורים אלה הוגדרו בזמנו על ידי שר הביטחון משה דיין כ"הפגנת ריבונות" בשטחים הימיים החדשים שנוספו למדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים.
 
בשעה 17:38 נשמעה במערכת הכריזה של המשחתת "אזעקה" שפירושה היה לאייש מיד את עמדות הקרב, ולפתוח באש ללא פקודה נוספת. זו קריאת הכוננות הגבוהה ביותר שקיימת בכלי שיט מלחמתי. האזעקה סיימה בחטף את אווירת השלווה ומכאן התרחשו הדברים במהירות.
שניות ספורות מרגע השמע ה"אזעקה" פתחו תותחי הנ"מ והמקלעים הכבדים של המשחתת באש על מטרה שטסה בגובה של כ 1 מטר מעל פני הים ובמהירות של כ 400 קשר, הלוחמים, שמעולם לא תרגלו תרחיש דומה, נכנעו תוך שניות לקדמה הטכנולוגית שהייתה אז בידי האויב.
טיל ים-ים מסוג סטיקס עם ראש נפץ במשקל 500 ק"ג פגע במרכז המשחתת בדופן ימין, ושיתק למעשה את כל מערכות החשמל, האלקטרוניקה, המכונה והקשר, כדקה ומחצה לאחר ההתקפה הראשונה, פגע טיל נוסף במשחתת. מים רבים חדרו למדורים, ונוצרה הטיה מסוכנת של 15 מעלות, על מנת להעמיד את המשחתת מול הגלים והרוח, (עומק הים באזור היה כ 15 פאדום) הוטלו עוגניה לקרקעית הים.
 
הקשר בין המשחתת לעולם החיצון
לאחר התקיפה, המשחתת הייתה ללא שליטה ונעדרת יכולת לתקשר עם העולם החיצון, הפעלת משדר ה-sos הפרימיטיבי מימי מלחמת העולם השנייה (EPIRB של היום), לא צלחה. תוצאות בקרת נזקים ראשונית, העלתה כי נשרפו שתי סירות ששימשו להצלה בחירום ומרבית אסדות ההצלה הקשיחות. מכל מערך המילוט התקני של המשחתת נותרו למעשה שמישות רק שלוש אסדות הצלה קשיחות. בשלב זה כבר נימנו באנייה כ-80 נפגעים, הרוגים ופצועים.
 
העדר קשר באותה תקופה בין כלי שיט צבאי למפקדה לשעות ארוכות היה דבר שבשגרה. באותם ימים לא היה נוהל מחייב להודיע לכוחות הצבא היבשתיים והאוויריים על הימצאותו של כלי שיט צבאי בים (כנראה מטעמי סודיות ומחמת חוסר תיאום בין זרועות הצבא), לכן בנתונים אלה, המשימה הקריטית ביותר של פיקוד המשחתת הייתה יצירת קשר עם גורם צה"לי כלשהו, וזאת לאחר שמכשירי הקשר בתדר הימי יצאו מכלל פעולה. המשימה הוטלה על קצין הקשר והאלקטרוניקה במקביל להוראות על הטיפול בנפגעים וההכנות לנטישה.
 
סרן משיח ניסים, קצין גילוי נווט וקשר של המשחתת, שהיה באותה עת על גשר הפיקוד, הבין מיד שיש צורך ביצירת יש מאיין, ונדרשת חשיבה יצירתית ומהירה, אשר יכולה להיות ההבדל בין חיים ומוות לרבים מאנשי הצוות. בנחישות וקור רוח הצליח באמצעים הדלים שעמדו לרשותו ובזמן קצר להרכיב מכשיר קשר לטווחים קצרים בתדר צה"לי יבשתי, משני חלקי מכשירי מ"ק 10 לא שמישים שנאספו מסביבת גשר הפיקוד. (מכשירים אלה שימשו אך ורק לתקשורת בעת אימונים ימיים).
טווח השידור המקסימלי של המכשיר המאולתר היה בסקלה של עד כ- 10 מייל יבשתי (16 ק"מ), כשהמשחתת הייתה רחוקה מנקודה צבאית ישראלית בחוף במרחק רב מעבר לטווח השידור של מכשיר זה.
מרכיבי המזל היו קריטיים, והזמן דחק, לאחר כשעה וחצי של סיבובי סקלת התדרים נקלטה קריאת המצוקה של המשחתת בתחנת ממסר של הנח"ל אשר הייתה ממוקמת על גבעה בגובה 50 מטר מעל הים בחוף רומני בסיני, בטווח של כ- 30 מייל . בהודעה הקצרה נמסר המיקום של האנייה, ובקשה לעזרה רפואית ואווירית, חייל הנח"ל שאייש את המשמרת העביר מיד את המידע למקומות הנכונים, כולל ליחידה של חיל האוויר באל עריש.
 
הנטישה דקות לפני הטביעה
בשעה 19:00 לערך, המשחתת הייתה עדיין במצב ציפה יציב יחסית בזכות המדורים האטומים, החושך ירד, ולפתע מכיוון הירכתיים בטווח של כ 5 מייל אפשר היה להבחין בטיל נוסף שטס לעבר המשחתת, הטיל פגע בעוצמה באזור הירכתיים, נישמע פיצוץ עז, ולמעשה ברגע זה נחרץ גורל המשחתת, החרטום הזדקר כלפי מעלה, ושקיעתה למצולות הייתה כבר עניין של מספר דקות. כדקה וחצי לאחר מכן טיל נוסף נפל בקרבת אזור הירכתיים.
 
פקודת הנטישה ניתנה על ידי המפקד דקות לפני טביעתה הסופית של המשחתת, ומרגע זה החל שלב ההישרדות הלא פשוט כאשר נתוני הפתיחה לקראת המפגש עם מי הים היו נחותים להחריד, חגורות הצלה לא תקינות בחלקן, ללא אסדות הצלה, זיהום קשה של מי הים באזור הטביעה כתוצאה מדליפת מזוט בכמויות אדירות ממכלי הדלק, המים הקרים, וחוסר הידע של מרבית אנשי הצוות בנושא הישרדות בים.
 
נטשתי את הסיפון בקפיצה מאזור החרטום לים, שבעת ההזדקרות כבר היה בגובה של כ 10 מטר, התרחקתי מהר ככל האפשר מגוף המשחתת כדי להימנע מכניסה למערבולות ושחיתי לכיוון אור הירח שהשתקף כבר במים כאשר אני לבד הרחק מריכוז אנשי הצוות שהיו באזור הירכתיים, כעבור 2-3 דקות מרגע הנטישה, ראיתי את המחזה הבלתי נישכח של ירידת המשחתת למצולות.
 
הצלהחילוץ ופינוי לבתי החולים
רב"ט ברכה ליכטנברג שרתה כסמלת המבצעים של יחידת חיל האוויר באל עריש. היא קלטה שידור של האו״ם עלטיבוע משחתת ישראלית כבר בשעה 18:30 וכמו כן קלטה גם היא את שידורי המצוקה של המשחתת ושל בסיס הנח"ל. בנחישות ותושייה יוצאת דופן כשהיא לבדה (המפקד לא היה במשמרת), החלה מיד בפעולות תיאום ההצלה שכללה הזנקת מטוסי מירז' מצוידים בנורי תאורה, מסוקי חילוץ, ומטוסי תובלה מסוג נורד נושאי אסדות הצלה מתנפחות. בפועל היא מילאה את תפקיד ה-  RCC (מרכז תאום הצלה) של ימינו. בהמשך הערב והלילה היא ניהלה את הפעילות ברמת האזור בסיני. היא תיאמה בין הגורמים השונים בשטח לבין טייסי ההליקופטרים ובתי החולים בישראל, ארגנה והעבירה צוותים רפואיים, כולל כלי רכב וציוד, אל נקודת האיסוף בחוף רומני, ולאחר מכן את העברת הפצועים לבתי החולים בישראל. חלק מהפצועים הוטסו ישירות לבתי החולים וחלק דרך שדה התעופה באל- עריש. ברכה שידרה לקשר בתחנת הממסר של הנח"ל כי החלה בארגון הסיוע רפואי והפעלת חיל האוויר. הודעתה שהעזרה כבר בדרך נמסרה בקשר לסרן משיח ניסים דקות ספורות לפני הטביעה של המשחתת.
 
הירידה לים, בידיעה שנוצר הקשר עם כוחות הצבא בחוף והחילוץ בדרך, חיזקה את המורל של מרבית אנשי הצוות. הופעת המטס של מטוסי המירז' מעל אזור הטיבוע, והפעלת הנורים שהאירו את האזור במשך שעה שלמה, הוסיפו תחושת ביטחון.
בחצות הלילה, כ-5 שעות מרגע הנטישה, הופיעו מטוסי הנורד של חיל האוויר בטיסה נמוכה מאוד והטילו לים אסדות הצלה מתנפחות שרובן נחתו מעבר לטווח ההגעה הסביר. אחת האסדות, שבדיעבד הסתבר שהייתה היחידה השמישה, נחתה קרוב לריכוז של הצוות במים. תוך חצי שעה היא קלטה כמות של מעל 40 איש, כמעט כפול מהכמות המיועדת (25 איש). לאחר 5 שעות של שהייה במים בטמפרטורה של 24 מעלות, גוף האדם מתקרב למצב הרפואי המוגדר היפוטרמיה, ואכן הרגשתי שגופי קרוב לקריסה. הצלחתי להגיע לאסדה ולהתמקם עליה עם עוד עשרות מאנשי הצוות. מרגע זה, המשך החיים נראה לי בהישג יד.
 
טרפדת הכוננות של בסיס אשדוד שיצאה מיד לים כחלק ממערך ההצלה שהוקם, הגיעה לאזור הטיבוע המרוחק 110 מייל מהיעד בשעה 23:55, והחלה בתהליך משיית הצוות מהמים כולל גופות, צוות רפואי של חיל האוויר, שהורד ממסוק לטרפדת, הגיש את הטיפול הרפואי הראשוני לניצולים. בשעה 05:30 כ-12 שעות מתחילת האירוע, הסתיימו פעולות ההצלה ואיתן סיכום תוצאות האירוע: 47 הרוגים, וכ- 90 פצועים בדרגות חומרה שונות.
 
פגשתי את ברכהליכטנברג- אטינגר בתל אביב 50 שנה אחרי הלילה הדרמטי ההוא, בפעם הראשונה שמעתי ממנה במשך שעתיים את אשר התרחש בצד היבשתי. זו הייתה הפקה אדירה, מורכבת ויצירתית, שמעולם לא התפרסמה.הבנתי מיד שאנשי צוות המשחתת בעצם חבים לה ולסרן ניסים משיח את חייהם (איפה חיל הים, ואיפה הצל"שים לאנשים הנכונים והראויים).
בימים אלה, 50 שנה אחרי, עם כל פלאי הטכנולוגיה שאנו משתמשים בהם, כאשר בלחיצה על כפתור קטן בצבע אדום מופעלות כמעט אוטומטית, דרך מרכז תאום והצלה בים, כל מערכות ההצלה הימיות, ללא הצורך בהפעלת אמצעים ואלתורים - בשבילי אין זה בגדר המובן מאליו. 

 

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<