כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > חדשות הים > חדשות הים 2008 > הטור של רביד קנוניץ
הטור של רביד קנוניץ
כיצד להתחיל לשוט? טור חדש של שייטת צעירה משדות ים.

רביד קנוניץ
ללא בסיס בשייט, אבל עם אהבה לים, מעט כשרון, והרבה רצון - אפשר להצליח!
באיזה גילמתחילים להפליג בדרך-כלל?
אני מניחה שעוד בבית הספר היסודי. מתחילים באופטימיסט שם מכירים את הים ולומדים את הבסיס ההתחלתי של השייט. לומדים על כיוון הרוח, עוצמתה, איך תוקפים סירה, כמה ולמה... אתם יודעים - בסיס. אלו שנדבקים בחיידק מעבר לחוג אחר הצהריים, ממשיכים מהפיבר ל420 או לחילופין ללייזר וזה כבר מסלול יותר תחרותי ויותר תובעני. משם הדרך לדגמים האולימפיים סלולה, אך אלו דורשים הרבה יותר, מאותה חובבנות שאפיינה את ההתחלה.
השייטים ברי המזל שזכו לבסיס טוב, למאמן עוד יותר טוב, ואולי אפילו נולדו עם קצת כשרון ויכולת התמדה - יגיעו רחוק...ללא ספק, זה המתכון הבטוח. אבל, יש גם את אלה שקצת דילגו על כל אותה התחלה מפוארת והדרך שלהם איך לומר? יותר מתנדנדת. ומה לעשות, אני ביניהם! בשבועות הקרובים, אנצל את הבמה הזאת, כדי לספר פה את סיפורי האישי בשייט. סיפור שלא מתחיל בגיל 6 על האופטימיסט אלא מאוחר הרבה יותר. סיפור עם קצת ירידות, עליות ואפילו עם לא מעט הצלחות, שאגב, לאו דווקא קשורות במדליות. אבל יותר מהכל זהו סיפור על המון אהבה לשייט, לחברים, לים ולספורט.
שמי רביד קנוניץ, אני בת 17.5 מעין עירון, את דרכי בשייט התחלתי בגיל 13, ישר על ה- 420. ההתחלה, כמו הרבה דברים בעולם – היתה מעט הזויה וגורלית. הייתי ילדה צעירה שמאוד אוהבת ספורט וגם מבקשת למצות את פוטנציאל הגובה שפקד אותה כבר בגיל 12 (1.73 מ’...). כמיטב המסורת ניסיתי למצוא את עצמי בכדורסל ובכדורעף אבל זה לא היה זה.
רצה הגורל ובאימון האחרון בכדורסל, שהתקיים במקרה בשדות ים, פגשתי שייט ממועדון השייט שהציע לי לבוא לנסות דגם הנקרא 420, ולראות מה דעתי. כמובן שצחקתי ואמרתי "בחיים לא", אבל איכשהו מכל הצחוקים, יצאתי לאימון ראשון על פני הים, וזה היה אימון בואו נגיד, "מעניין". מערבית קלה 6-7 קשרים, יום שמשי למדי, אני עולה על הסירה עם שיער פזור ואפילו עם מעט איפור על העיניים כי מי בכלל חשב שאפשר להתרטב??? החזקתי את שני מייתרי הספינקר, והפלגנו במלאה.
מספר שניות אחר כך, ארעה התהפכות של 180 מעלות, הסירה לגמרי במים ואני, שאז לא היה לי מושג על קיומו של כיס אוויר בתחתית הסירה, נתקעתי בירכתיים כששערי הארוך נתפס בגלגלת הראשי. וכך, באצילות, התחלתי לטבוע. למזלי, שמעתי מיד צעקות מעל המים ואלי צוקרמן המאמן שלי אז, וגם היום, קפץ למים עם בגדיו וסנדליו, תלש את השיער התקוע והציל את חיי.
4 שנים אחר כך והצלקת של אותו אימון ראשון עודנה מורגשת במרכז הקרקפת שלי. למרות זאת, המשכתי לשוט. אין לי מושג מה משך אותי אז להמשיך בספורט הזה, אולי הקסם של הים או הספורט עצמו שהוא מסקרן לא פחות. בכל מקרה, המשכתי לבוא ולהפליג, (אך הפעם, לקח ההתהפכות - עם שיער אסוף כמובן). הפלגתי משך שנה על ה – 420, אלא, בגלל שלא היה לי בסיס ראוי בתחום, יהיה מדויק יותר לומר "שצפתי" על המים ולא ממש הפלגתי. אבל התקדמתי די מהר ועברתי ל 470, בשל כישוריי הטכניים והמבנה הפיזי שלי קפצתי מהר קדימה, דילגתי על הבסיס ואפילו לא הסתכלתי אחורה.
המחסור בבסיס השפיע, ברור שמה שאני מבינה היום לא ממש הבנתי אז, אבל למדתי המון מהחוויות שהיו לי והיו לא מעט, ובגיל צעיר יחסית. עיקר הלמידה היה - מה שלא הורג – מחשל. אז התחשלתי. אני חושבת שרק עכשיו אחרי כל מה שעברתי, אני מתחילה ללמוד את הים עצמו. ימים או בעצם, שנים יגידו אם הצלחתי ואת זה נראה בתוצאות, אבל זה אפשרי, בהחלט.
היום אני יודעת, אין קיצורי דרך ואין דרך לעגל פינות. אם אתה באמת רוצה להצליח, אז אתה צריך להיות - ימאי, שייט, ספורטאי אבל מעל הכל בן-אדם. ויש עוד משהו, עוד אלמנט חשוב בדרך להצלחה, צריך מישהו שיוביל אותך קדימה, יראה לך את הדרך הנכונה, יכוון אותך ויחזיר אותך לקרקע ובעיקר יאמר לך שאין דרך אחרת חוץ מהניסיון והלמידה. אני אישית, בטוחה שאצליח בעזרת אותם השייטים המוכשרים והאנשים במועדון שלי בשדות ים. אלו שמכוונים אותי, אותם אנשים שבזכותם אצליח לראות למרחקים, כי באמת בשדות-ים אני עומדת על כתפי ענקים.

 

רביד הינה שייטת ה – 470, אשת הצוות של דנה גור במועדון השייט בשדות ים. בשנת 2005 היתה רביד אלופת ישראל בדגם 420 ושנה אחר כך זכתה במקום השלישי באליפות העולם לנוער בדגם ה – 470. כיום, רביד הינה חלק מנבחרת העתודה של מועדון השייט בשדות ים לקראת אולימפיאדת לונדון 2012.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<