כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > חדשות הים > חדשות הים 2016 > חום איטלקי
חום איטלקי
גנואה – בירת ליגוריה, מולדתו של כריסטופר קולומבוס, ומעצמה ימית אדירה בעבר. גם כעת, מדובר בנמל הגדול באיטליה, ואחד הגדולים באירופה. אני מודה שגם כשייט יאכטות וקפטן דליברי מעולם לא טרחתי להיכנס לפינה הצפון מערבית הזו של הריוויירה, ולא זכיתי לראות את המגדלור העתיק האדיר מהים. נקודה רעה לחובתי, שכן פנינות תיירותיות בקרבתה לא חסרות, והאיטלקים חמודים כתמיד.

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

מאת ערן קלץ

זה די צפוי שחם באיטליה. האנשים חמי מזג ומארחים חמים, ומז"א אף הוא חם. גם כשהתחזית (העדכנית!) מנבאת 3 ימי סופת רעמים בכל ליגוריה, עבור גנואה (או ג'נובה בשפת המקומיים) השמש זרחה וחיממה את האווירה בכל ימי התערוכה הימית ה-56. זוהי התערוכה הגדולה ביותר בים התיכון (ראש בראש עם התערוכה בקאן). כ-115,000 מבקרים וכ-1,100 סירות . עם זאת, עדיין מדובר באחות קטנה לתערוכות רחוקות יותר, למשל במיאמי. האווירה הייתה עליזה אולם גם קצת מתוחה. לצערי פגשתי הרבה יותר ברוקרים של יאכטות מאשר שייטים. אם כי השמש הפציעה בהפתעה כל יום מחדש, עדיין עננת המשבר הכלכלי הגדול של 2008 ריחפה מעל המציגים. האיטלקים טוענים שאת השוק הגלובלי הם כבשו חזרה לאותו היקף, אולם נתח השוק האיטלקי המקומי שהיווה כמעט מחצית מהיקף המכירות, ונמחק בכ-80% ב-2008, טרם שוקם. המשמעות – היצרנים האיטלקים להוטים למכור, וככל הנראה יוסיפו לכם גג נפתח, מערכת סטריאו וחלונות חשמליים על חשבון הבית. באופן לא תואם, נראה שהמחירים אינם יורדים מספיק, אם כי בחדרי חדרים המצב עלול בהחלט להיות שונה. התערוכה בגנואה יקרה לליבם שכן יותר ממחצית ממציגי השנה שעברה השקיעו סכומים גדולים יותר השנה בניסיון לשקם את הדומיננטיות האיטלקית בענף. נתון מעניין הינו עלייה של כ-40% במכירת מנועי חיצון בשנתיים האחרונות, מה שבהחלט עשוי להתגלות כביסוס של ציבור שייטי מנועיות קטנות, שלעיתים קרובות עולים ועולים בגודל הסירות שלהם עם השנים. אופטימיות זהירה?
מבחינת יאכטות מפרש, מוקד העניין העיקרי האישי שלי, קשה לדווח על חידושים מרעישים. נוכחות מרשימה של Grand Soleil עם מספר דגמים רעננים משכה תשומת לב. Solaris האופנתית תפסה מיקום מרכזי, אך לא ניכרה תכונה רבה שם. מספר יצרני בוטיק כגון Advanced, Berckemeyer  יצאו ידי חובה, וקבוצות חזקות כמו Hanse ומותגיה, Jeanneau, Beneteau נתנו את המופע הרגיל המתחייב מיצרנים בסדר גודל הזה. בקרב הקטמרנים בלטה הנוכחות וההשתדלות של Bali ו-Fountaine Pajot. את עיניי תפסה יצרנית חדשה יחסית – Italia Yachts. מדובר במספנה חדשה יחסית בונציה, אשר הוקמה ע"י נציגים לשעבר של X-Yachts. הדבר ניכר בתפיסת יאכטה הנבנית עבור בעלים שהוא שייט, אוהב לשוט מהר בטווח תנאים רחב, אך מחזיק בצוות מצומצם. סיור קצר בסירות מעלה רשמים מתאימים, עם עיצוב פשוט וקלאסי, סיפון נוח לעבודה, מערך המותאם לביצועים (תורן עד הקיל, Rod Rigging, שליטה הידראולית ב-Back Stay, גררה רחבה בקוקפיט, הרבה ווינצ'ים במיקום נכון, התאמות לספיניקר ו-Code Zero), ציוד סיפון באיכות גבוהה, מקומות אחסון בשפע. חיפוש קצר מעלה שדגם 13.98 זכה בתחרות יאכטת השנה האירופאית ב-2013, ודגם הפרפורמנס 9.98 זכה השנה באליפות העולם ORC. כל שנה כמעט אחד הדגמים מועמד לפרס כלשהו. והמחיר? ממוקם במחצית הדרך בין הרפרנט שהוא X-Yacht ליאכטות סדרתיות סטנדרטיות באותו הגודל. מדובר במספנה חדשה בתחילת הדרך לכן נושא שמירת הערך של הסירה טעון עוד ניסיון נצבר, אולם בהחלט נראה שהבעלים מפגינים גישה ישירה, ידידותית ולהט להגדיל את חוג לקוחותיהם, כך שבהחלט שווה להתייחס אליהם. אולי נראה סירה כזו בישראל בעתיד הקרוב?
בכל מקרה, בכלל הסירות נראו מספר מגמות שחלחלו לכלל היצרנים:
·         סיפון נקי וחלק, הכולל תעלות בסיפון לחבלי המערך, תוף ג'יברולר חבוי בתא החרטום, גררת ראשי מוסתרת ברצפת הקוקפיט, חלונות ללא מסגרת, ברווזים מתקפלים, היעדר טבעות D. הסיכוי שאורח יפצע ברגלו הולך וקטן, כמו גם החשיפה של החבלים היקרים לקרינת UV.
·         תאורת LED  כבשה את השוק כליל, וכעת זמינה לעיתים קרובות לא רק בקבינה אלא גם כתאורת קוקפיט מוסתרת, אורות ניווט, תאורת סיפון ואפילו מובנית במצליבים. נחמד היה לגלות מספר סירות עם תאורה אדומה עמומה מובנית במתגי האורות בקבינה (האם הקיץ הקץ לגישושים באפילה?).
·         קרבון הוא צו השעה. בד"כ ניתן לשדרג לתורן ומנור מקרבון, להוסיף Bow sprit או שלוחת עוגן מקרבון. מאוד שיקי, חוסך משקל רב ומשפר ביצועים. גלגל הגה עשוי קרבון הפך כבר מזמן לסמל סטטוס.
·         נראה שנושא עיצוב הפנים מיצה את עצמו, שכן לדידי כמעט כל הסירות נראות דומה בהיבט עיצוב הקבינה. אף אחד כבר לא מתאמץ לעשות מהפכות, ועיקר הדיון הינו על איכות הבד המכסה את הכריות... כנראה שבים התיכון ממילא כולם חיים בחוץ.
·         מאותה סיבה, ניכר מאמץ לתכנן את הקוקפיט. כמובן שרוב היצרנים מנסים לאחוז במקל משני קצותיו – לאפשר קוקפיט נוח לעבודת חבלים והיגוי, אך גם מרווח ונעים להסבה. כמה סירות שעברו לשולחן קוקפיט מתקפל תחת לוחות המדרסים ברצפה וזה מבורך.
·         נראה שלא ניתן להשיג יותר דינגי ללא תחתית קשיחה, ולא משנה מאיזה יצרן. תם עידן המדרסים המתפרקים. ברור שהביצועים והיציבות טובים בהרבה, אבל לא ניכר שניתנה הדעת לגבי אפשרות קיפול ואחסון בעיצוב הסירות הקטנות יותר. הגדולות ממילא לא דואגות, יש להן Davits או תא אחסון תחת הקוקפיט.
·         במגמה הפוכה, ציוד ספורט ימי מתנפח (קיאקים, גלשני SUP, גלשני רוח ובננות) שניתן להעמיס בקלות על היאכטה הוצג ע"י מספר מותגים ובאיכות מפתיעה לטובה.
·         אם כי ניכרה בתצוגה באולמות נוכחות מוגבלת של יצרני עוגנים מודרניים דוגמת Rocna או Spade, המוגדרים ומוכחים כ-Super High Holding Power, לא נראה שיש היענות של יצרנים להשתמש בהם כסטנדרט. נמשכת המגמה של עוגנים קלים שהם בפירוש Undersized יחסית לגודל הסירות. כנראה שהלקוחות מעדיפים להפליג מעט יותר מהר ופחות שמים ליבם לבטיחות העגינה והשקט הנפשי בשעת לילה מאוחרת. כנראה שזה מגיע בהמשך חיי השייט ולא במעמד הרכישה. ודאי עוד יותר שזה בסדר עדיפות נמוך לשייטי סוף שבוע או רייסרים.
·         אלקטרוניקה ימית – מה שמוכר היום אלו תצוגות ענקיות, מסכי נגיעה במקום כפתורים וג'ויסטיקים, וממשקיות בין כל המרכיבים. תכנתו את גזרות אתראת המכ"מ דרך הסלולרי או הטאבלט מהקבינה, ושדרו דרך WiFi, סלולרי או תקשורת לוויינית את תמונת המצלמה בתורן, מיקום ב-GPS ועומס המנועים לחבריכם בבית. לצערי אין פה בשורה עבור סירות קטנות ובינוניות מבחינת מחירים. לעומתם, בעלי ההון יכולים לקבל מערכות מדהימות של סנסורים באיכות צבאית (למשך מצלמת אינפרא אדום של Foruno או FLIR-Raymarine), ניטור ושליטה על מערכות הספינה, כלי ניווט ומפות ממוחשבות המתעדכנות תדיר.
·         תחליפי עץ טיק סינטטיים עם מרקם גומי בלתי מחליק או מרקם טיק של ממש הולכים ומשתפרים, דומים מאוד לטיק אמיתי במראה ובתחושה, עמידים יותר בקרינת UV, מתחממים פחות מהטיק המקורי עצמו ובמחירים תחרותיים לאור כמות היצרנים הגוברת. ניתן להזמין מהמפעל לוחות להדבקה עפ"י שרטוט, או עפ"י דגמים מוכנים מראש.
טעם לפגם בתערוכה היה מיעוט האפשרויות למבחני ים. למרות תנאים אידיאלים של ים חלק ורוח צפון מזרחית של 15-18 קשרים, לא נראו יציאות לים של סירות, פרט למספר סירות מנוע מהירות שיצאו עם קונים ספונטניים לסיבוב דאווין. אולי זה מתכתב עם המגמה (כבודו, עדות שמיעה בלבד) של מגה-יאכטות דוגמת San Lorenzo הנמכרות עם מנועים מינימליים שתפקידם להזיזם מרציף לרציף בלבד במרינה כלשהי במזרח אסיה, שכן הבעלים אינו מעוניין כלל לצאת עימן לים, אלא להתענג עליהם כשהן קשורות לבטחה (לפחות עד הטייפון הבא).
בתוך זה, מצאתי נחמה גדולה בהזדמנות להפלגה על קטמרן M32. מדובר בסירה שוודית המיוצרת בגוטנברג. עד כה יוצרו כ-70 סירות ונמכרו כ-40, והחל סבב עולמי מעניין עם שייטים מהשורה הראשונה. מדובר בקמפיינים שחלקם שיוטי צי וחלקם Match Race, המושכים קהל לא מבוטל, בתחרויות ובערוץ ה-Youtube. העובדה שמדובר בסירה שעלותה "רק" כ-250,000 דולרים, אבל מספקת מהירויות מעל 20 קשרים בקלות, ללא הידרופויילים (חרבות עליהן הסירה עולה לגלישה ללא מגע הבידונים במים, טכנולוגית קצה המייקרת מאוד את המבנה) אלא חרבות בלבד, מאפשרת לבעלים בעלי הון לא דמיוני להקים צוות (דורש 4 אנשי צוות בלבד במתכונת תחרותית) ולהתחרות בסבב. זה הגיוני הרבה יותר מצוות של מתחרים ב-America's Cup, על סירות AC45 או AC72, עם עלות קמפיין מעל 100 מיליון דולר. ללא ספק זו הייתה הסירה שמשכה הכי הרבה תשומת לב משייטים שהסתובבו בתערוכה, לכן זו הייתה פריבילגיה מאוד ייחודית להצטרף לאימון צוות Italia Sailing Team בפיקודו של ריקרדו סימונצ'י. איך? בואו נקרא לזה שילוב מנצח של תעוזה ישראלית ונימוס אירופאי. מרימים ראשי במרינה ויוצאים ברברס מול הרוח כל הדרך, ואז מתרחקים בעצלתיים (ב-10 קשרים) משובר הגלים עד שנחשפים לרוח הקדמית. ברוח של כ-14 קשרים הסירה מגיבה מיידית וממריאה ל-25 קשרים (ראשי בצמצום ראשון), שכן למעשה היא כל הזמן כמעט בגלישה, ולא צריכה לעלות לגלישה על הידרופויילים. רגע, אבל עוד לא פתחנו את החלוץ! למעשה, אין לסירה בכלל חלוץ ובקדמיות מפליגים עם ראשי בלבד (מסתבר שהחלוץ רק פוגע בזוויות החידוד והמהירות). סיבובים מול הרוח הם בזוויות של 85 מעלות לערך. יורדים לגבית, פותחים ג'ניקר, מגהצים ומרחפים מעל הים. התחושה משכרת והשפריצים המלוחים מתוקים מדבש. טוב, במהירויות האלו אין באמת גבית, זו תכל'ס רוח מדומה של צד. Wind Bender אמיתית. עם זאת, הרגשתי שהחברים לוקחים את זה על הצד הבטוח איתי, ולא משחררים את המפלצת עד הסוף. לאחר שמדדנו את הביצועים שוב ושוב על מסלול התחרות הצפוי במהלך התערוכה, בו 5 צוותים וסירות צפויים להתחרות, נפרדתי בהכרת תודה וירדתי לדינגי, לצפות מהצד כיצד זה נראה כשהם מתאמנים ונותנים 100%. האדרנלין פועם והמחזה מרהיב מכל זווית. אני חושב שבטוח לומר שסבבי המלגז צריכים להיכנס ללחץ מהסירה החדשה בשכונה. אגב, שמחתי לגלות בהמשך שהצוות האיטלקי ניצח בתחרות בת 3 ימי השיוטים, ללא ספק בעזרת הטיפים שקיבלו ממני...

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<