כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > חדשות הים > חדשות הים 2016 > אתגר על הסאפ
אתגר על הסאפ
זה התחיל כחלום. יובל בוצר (29), שייט מגיל שש ואלוף ישראל במפרשיות בדגם לייזר, הוא אחת הדמויות המרכזיות בעולם הסאפ בישראל. בעקבות חלום ישן הוא יצא לחתירת סולו בסאפ מראש הנקרה ועד לתל אביב. מדובר ב 122 ק”מ שאותם ביצע במשך ארבע עשרה שעות חתירה ללא הפסקה.
 גולש אחד, סאפ אחד, 122 קילומטר, 14 שעות חתירה רצופה.
מאת: שירה ברודצקי
 
יובל פגש את הסאפ באמצעות אחותו נועה בוצר (31), שייטת עבר במפרשיות 470 וכיום מנהלת מועדון גלישה. בשנת 2011 קנתה נועה ליובל גלשן סאפ,שיועדלאימוןמשלים,כחלק מהכנה לתחרות שיט מפרשיות. החתירה בסאפ הייתה אמורה לחזק את יובל ולגרום לעלייה במשקל על ידי העלאת מסת השרירים. הסאפ למעשה, היה מעין מכון כושר צף אשר העניקחוויהמשלימהלים. בהתחלה החתירה הייתה במתכונת אימוני כושר. בהמשך גילה יובל אפקטים נוספים לחתירת הסאפ, הוא מעיד שאז התאהב בחוויית הסאפ. הוא גילה את אפשרויות תפיסת גלים וחתירה למרחקים במורד הרוח (downwind). את הטכניקה הוא למד מקריאה מרובה של מאמרים, שוטטות באינטרנט וצפייה בסרטוני חותרים.
"כשייט נהגתי לצפות בתמונות של מתחרים מובילים על מנת לדלות מידע על הסגנון והיכולות שלהם בזמן תחרות, אותו דבר יישמתי על הסאפ”.
חלום מסע חתירה אתגרי אישי החל בתקופה שבה החליט יובל לקטוע את הקריירה שלו כשייט תחרותי. יובל הצטרף לסגל העובדים של ימית ובמקביל התחיל בלימודים אקדמאים. "כשהשתתפתי בתחרות הבינ"ל האחרונה שלי כשייט בגרמניה, הפלגנו בתנאי מזג אוויר קרים וקיצוניים. ידעתי כי באותו הזמן בארץ מתחילה עונת הרוחות הצפוניות, רוחות המקבילות לחוף ויוצרות גלים ותנאים מושלמים לשיט וגלישת רוח. תהיתי אם גם הסאפ יכול לשמש ככלי המאפשר לגלוש על גלים אלו. אני מכיר את הים היטב ומודע לכוח שיש לרוחות הצפוניות, אך מעולם לא ניסיתי לממש את הפוטנציאל שלהן לפני כן עם גלשן חתירה אלא רק בהפלגת מפרשים. כמה שבועות לאחר שבאופן רשמי פרשתי מהסגל האולימפי בשיט (לאחר שלא עמדתי בקריטריון הישראלי להשתתפות באולימפיאדת לונדון) הייתי בבית הורי בחבצלת השרון. לפתע נכנסה רוח חזקה, כל החלונות בבית שרקו מעוצמת הרוח. לא יכולתי להפליג משום שהחזרתי את הסירה שלי ואת כל הציוד הנלווה, גם לא היה לי בשביל מה להתאמן כי הפסקתי את ההכנות האולימפיות. היה ים מדהים, עם תנאים מושלמים כמו שאני אוהב ולא הייתה אפשרות לממש את האתגר שטמון בהפלגה בים כזה. הייתי על קוצים. החלטתי לקחת את הסאפ החדש שלי ולחתור איתו עד להרצליה. התקשרתי למעיין דוידוביץ', שגם היא מצאה את עצמה בבית אחרי שהפסידה את הכרטיס האולימפי ללונדון, התייעצתי אם זה אפשרי לדעתה, היא נשמעה מאוד בטוחה בעצמה ושכנעה אותי ללכת על זה. נכנסתי לים בחבצלת השרון, יצאתי לחתור וכעבור שלוש שעות הגעתי להרצליה. זו הייתה פעם ראשונה שהייתי בעומק הים על סאפ במקום על סירה. זו הייתה חוויה מאד אמוציונלית עבורי."
חשוב לי לציין כי מעיין תייצג את ישראל באולימפיאדת ריו 2016.
רוחות צפוניות נושבות בארץ במקביל לחוף ומאפשרות גלישה עם הגלים והרוח לאורך מרחקים, תנאים אלה אופייניים בעיקר בעונות המעבר. בעזרת תנאים אלה ניתן לכסות עם הסאפ מרחקים גדולים של עשרות קילומטרים.
רעיון נולד
האתגר, הקושי, והחוויה האישית במהלך החתירה הראשונה, עוררו אצלו תחושות עילאיות. תחושות שהביאו אותו לרעיון ללכת צעד אחד קדימה: לצאת למסע חתירה אתגרי יותר - מהנקודה הצפונית ביותר שניתן להתחיל לחתור ממנה - ראש הנקרה ועד לתל אביב.
“הרעיון התגבש אצלי מאז אותה חתירה להרצליה במהלך ארבע שנים. בזמנו לא היה לי את הציוד המתאים וגם לא את הידע והניסיון להשלמת המסע. לפני ארבע שנים לא היו הרבה גלשני סאפ מדגמי "רייס" (תחרות) בארץ. אלו גלשנים ארוכים וצרים, המאפשרים חתירה במהירות גבוהה. כשהתחלתי לעבוד ב”ימית” התאפשר לי להתמקצע ולבדוק גלשנים שונים, להבין איזה סגנון גלשן מתאים לי מבחינת מהירות ויציבות לאורך שעות של חתירה. למדתי על התנהגות בגלים והעמסת ציוד ואוכל לשעות של חתירה, באופן שלא פוגע בביצועים. במקביל תכננתי את העניין הלוגיסטי לו אני זקוק להשלמת המסע, אנשים עם סירות מנוע שיפגשו אותי בלב הים ויביאו לי אספקה של מזון, שתיה וקצת תמיכה ועידוד. להשלמת מסע כזה נדרשים שלושה פרמטרים עיקריים: הראשון, גוף מאומן בחתירות ומאמצים ארוכים. השני, תנאי ים אופטימליים של רוח חזקה וגלים גבוהים שידחפו אותך דרומה כמה שיותר מהר. השלישי הוא החשוב ביותר - כוח רצון, אתה צריך הרבה ממנו שאתה לבד באמצע הים, מותש לאחר שעות של חתירה".  
זינוק
את ההחלטה הסופית ליציאה למסע קיבל יובל בוצר בבוקר יום שבת ה 14 למאי 2016. עם בוקר בדיקת תחזית מזג האוויר הראתה כי התחזית לרוחות הצפוניות נשארה איתנה לימים הקרובים למרות השרב הצפוי. האישור הסופי המאוחר גרם לכך שהארגון יהיה חפוז ולא יסודי כפי שרצה שיהיה.
"ידעתי שיש לי פה הזדמנות שאסור לי לדחות אותה. תמיד יש מחויבויות בחיים, אם זה עבודה, לימודים או כל דבר אחר. החלטתי שאני מפנה את הכל והולך על זה".
בשעה 0545  זינק יובל בראש הנקרה. תנאי הים היו טובים, אך היום שבו בוצר חתר היה היום החם בשנה. הצוות הלוגיסטי שתמך בו חשש לבריאותו וניסה לשכנע אותו לעצור למנוחה בשדות ים, אך הוא לא הסכים, והמשיך למרות הכול.
"הנקודה הקשה ביותר שחוויתי במסע הייתה כשהגעתי לשדות ים וציפיתי לקבל את אספקת האוכל האחרונה שלי למסע. הייתי אחרי קטע ארוך של חתירה ללא ליווי, והמאגרים שלי היו ריקים. כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הסירה שתמכה בי הגיעה ללא האוכל והמלחים הספציפיים שהייתי צריך. בנקודה זו נשברתי. התחלתי להרגיש את השפעת השרב על הגוף שלי, השרירים החלו להתכווץ, חום הגוף היה מורגש בצורה דרמטית ומחשבות שליליות החלו לחלחל לראש. כשניסיתי לאכול לא הצלחתי לבלוע כלום. למרות האזהרות וניסיונות השכנוע החלטתי שאני ממשיך במסע. אכלתי חמישה ג'לים שהצלחתי לעכל והתחלתי לחתור כדי לנער את המחשבות השליליות. משפחתי שרגילה ללוות אותי בשיגעונותיי הבינה את מצבי ודאגה לשלוח לי שקית עם כל התוספים שהייתי זקוק להם, בעזרת גולשי קייט סרף אותם פגשתי לאחר כ 10   שעות חתירה בעומק הים מול חופי בית ינאי. מרגע זה הבנתי שאני מסיים את המסע. את הקילומטרים האחרונים מחופי חבצלת עד תל אביב עברתי כבר עשרות פעמים, ככה שהחלק האחרון של המסע היה קל ואפילו מהנה, הרוח שיתפה פעולה והחום כבר לא העיק. הכניסה למרינה ת"א היתה מיוחדת, חיכו לי שם כל האנשים שעמדו מאחורי לאורך המסע ואפשרו לי להשלים את הפרויקט המאתגר שהפך מחלום למציאות”.

 

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<