כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות בעולם > מקייפטאון לקייפ ורדה - חודש של הפלגה
מקייפטאון לקייפ ורדה - חודש של הפלגה
זהו יומן הפלגה לא שגרתי של הפלגה לא שגרתית. מסלול הפלגה מדרום אפריקה לים התיכון הוא לא מסלול פופולרי, מפליגים בו בעיקר להפלגות העברה, כזאת הייתה ההפלגה עליה מספרת עמנואל, אשר הפליגה עם צוות העברה ישראלי על סיפון מפרשית קטמרן מדגם לאופרד 39. יומנה של עמנואל תימור, אשר כתבה בכחול 60 על חציית האוקיאנוס האטלנטי ממערב למזרח, מספר על שגרת שיט ארוכה, ללא אתגרים או מאורעות יוצאי דופן, בעיקר מספר היומן על תחושות והרגשות.
עמנואל טימור  
 
12/3/2014
ארבעה ימים לאחר היציאה מקייפטאון. אני במשמרת, לא קורה כלום, רק המרחק לאי סנט הלנה מצטמצם לאיטו. הבעיה היחידה שלי בחיים ברגע נתון זה, היא האם לגלגל חלוץ ולהניע מנוע כי הרוח כבר עברה למלאה לגמרי או לא. זאת עובדה מדהימה! 
הימים עוברים, אך לפי ה-GPS אנחנו עדיין בין חופי דרום אפריקה לנמיביה. ההרגשה שלי היא שכבר הקפנו כבר את העולם שלוש פעמים. 
עוד דבר שמדהים אותי הוא שהזמן זוחל בשניות כשאין לאן למהר. בהפלגה הארוכה הזו אני חוזרת לבסיס: קשובה מאוד לגוף שלי. סדר היום חוזר על עצמו ומאוד פשוט, אין שום דבר מלהיב שקורה, פרט למשבי רוח חזקים יותר המעלים את המהירות. אין הסחות דעת כמו בחורים, כסף, גימיקים חומריים, עבודה לימודים. לקראת הצהריים אני וחרמון עושים ״ספורט של בוקר על המים״- קצת מתיחות, קצת כפיפות בטן ותרגילי ידיים וקצת אירובי על המדרגות בבידון הימני של הקטמרן. כל יום מעלים את משך זמן תרגיל המדרגות בחצי דקה. מי יודע אולי נגיע לקייפ ורדה חתיכים, חטובים, שזופים ובלונדיניים מהשמש. 
בסיום הספורט מחזירים את קלוריות שהוצאנו על ידי אכילת הפרי הכי בשל. אחרי כל הפעילות, צריך לנוח, אבל לנמנם אני לא מרשה לעצמי במהלך היום, כדי שאצליח להירדם בלילה, אז ספר זה נחמד. תוך כדי קריאה אני חושבת  מה להכין לצוות לאכול. לא רק אני מבשלת, גם יניב הפתיע את כולנו ביכולות הבישול שלו.
בנושא האוכל יש לי שני דברים לומר: אחד, אם היינו מוטרדים ביומיים הראשונים שלא נוכל לאכול כלום כי ייקח לנו זמן להתרגל להרגשה בים, אז טעינו. שניים, יש מצב שהדיאטה שתכננתי לא תצא לפועל אבל נפליג ונראה. 
כל יום בשעה 14.00, בצהריי היום, יוסי סוקולוב מדרך הים מתקשר לטלפון הלווייני, נותן לנו תחזית ואומר לנו כמה שאנחנו גיבורים ואמיצים. בנוסף אנו מקפידים לנהל יומן ולשלוח שלוש הודעות קצרות ביום: בוקר, צהריים וערב. המשלוח באמצעות המכשיר שלא הכרתי קודם - Inreach השולח את מיקומנו לאתר כלשהו, באמצעותו יוכלו אהובינו בבית לעקוב אחרינו ולהיות רגועים שאנחנו עדיין צפים על פני המים וממשיכים להתקדם.
 לקראת השקיעה מגיעה מנת הבירה היומית, ללגימת הבירה יש כבוד מיוחד, לטקס הזה יש את המקום שלו בדופן שמאל בירכתי היאכטה. לפעמים אני שותה לבד - זו אחת ההנאות שלי, ככה אני מרוכזת בתחושות שהבירה גורמת - ולפעמים מצטרפים אלי. 
לפי החישוב שאנחנו עושים כל יום וחוזרים עליו רק כדי להיות בטוחים, לכל אחד מאיתנו מגיעה דקה וחצי של מים זורמים ביום. כולל הכל - צחצוח שיניים, שטיפת פנים וידיים, רגליים, בית שחי וחפיפה. האמת, וזה עוד דבר שמדהים אותי (הגענו לארבע): בכמה מעט אנחנו יכולים להסתפק. נושא זה מעורר בי מחשבות לגבי חיי היום - יום שלנו: כמה אנחנו מבזבזים ומשתמשים הרבה יותר ממה שבאמת צריך. האמת היא שלמרות המקלחות הקצרצרות אני מרגישה נקייה. אני יכולה לחיות כך חודשים. בכל זאת יש כמות מים שמגיעה לכל אחד, אז מקלחת כל יומיים זה דבר אפשרי. במקלחת הראשונה עשיתי טעות, התקלחתי במים קפואים כי לא חיכיתי למנוע שיחמם אותם - מחר תהייה מקלחת נעימה עם חפיפת שיער. לעיתים יש פעילויות מיוחדות, כמו לדוגמה, שיעור בברידג׳ שחרמון נתן לנו היום, או כמו עכשיו, אני כותבת לעצמי כל מיני מחשבות. יש גם טיפוח עצמי כמו פדיקור, מניקור ומריחת קרם לחות או כביסה. מדי פעם כולם יושבים יחד אחרי הארוחה ויוצרים איזושהי שיחה או דיון שכולם שותפים בו. פעילות חשובה נוספת היא החלפת הבובות (ז'ורזרה) בחוט הדיג הנגרר מירכתי היאכטה. כנראה שהדגים מחכים שיגמר לנו האוכל כדי שינגסו בפיתיון שלנו. היום שעבר במהירות עומד להסתיים, אך אין מה לדאוג, מחר יהיה אותו הדבר. סוף סוף אני יכולה ליהנות משגרה מאוד פשוטה של פעולות שלא מאמצות את תאי המוח. אני לומדת להעריך את האקטים, שבחיים על פני היבשה אפילו לא שמים לב אליהם או ששמים לב אך רק בתת מודע. 
 
18/3/14 - עוד 803 מיילים לסנט הלנה
מאתמול בערב פוסידון שובר לנו את שגרת ההפלגה ומספק לנו קצת אקשן ועניין. זה התחיל בזמן הורדת מפרש הג׳ניקר לקראת החשכה. מפרש הראשי ביצע מהפך בלתי מבוקר, חבל האבטחה (פרבנטר) נקרע,  החיבור של המנור לתורן נתלש, כל הניטים נפלו כולל בורג נוסף שהחזיק אותו. המזל שלנו הוא שאבטחנו את המנור עם חבלים יום קודם לאחר שניט אחד כבר נפל. זה נכון שהיו לנו כבר תקלות אבל זו בהחלט תקלה חמורה. הראשי הזה הוא מרכז חיינו ואם לא יהיה לנו מנור לא נוכל להפליג בעזרת המפרש הראשי ומהירותנו תרד באופן קיצוני.
 
14:23 המשך התכנית האמנותית של פוסידון. תוך כדי שיחה בטלפון הלווייני אני קולטת שני דולפינים מבצבצים קרוב ליאכטה. כמובן שהתגובה הראשונית של כל אחד שרואה דולפינים זה מיד לצרוח דולפינייייייים. תוך שניות ניתקתי את השיחה ורצנו לחרטום. כולנו כמו ילדים קטנים מוקסמים מהעובדה שיש חיים אחרים באוקיינוס, חוץ מהקטמרן הקטנה שלנו. סמכתי על חרמון ואריה שיתעדו את האירוע עם המצלמות המקצועיות שלהם. נהניתי מהעובדה שאני יכולה פשוט להתרכז וליהנות מהמופע. זו הייתה להקה של כ- 10 דולפינים. יניב הביולוג שלנו טוען שהם היו נקבות וגורים. התחושה היא שהם התלהבו לא פחות מאיתנו, בוודאי כמו שאני צרחתי "דולפינים" אחד מהם צרח לחבריו הדולפינים ״יאכטה״. אני מניחה שאם אנחנו לא ראינו, וכנראה שגם לא נראה, כלי שיט נוספים בהפלגה, אז גם להם לא יוצא לראות הרבה כלי שיט ובמיוחד קטמרן שהיא כמו לונה פארק בשבילם, ניתן לשחק בין הבידונים. אחרי כל ההתרגשות היינו חייבים לנוח, אנחנו כבר לא רגילים לאנרגיות גבוהות כל כך.
מאוחר יותר אחר הצהריים החלטתי להתקשר בטלפון, לא משנה כל כך למי, מה שמשנה ומדהים אותי הוא כמה אנרגיות השיחה הקצרצרה הזו נתנה לי. פתאום שיחה כזו קצרה היא משמעותית ואני מעריכה קשרים עם אנשים יקרים לי - גם אם אין בה הרבה תוכן וחצי מהשיחה רק מנסים להבין אם הצד השני שומע, אנשים נגנבים כשמתקשרים אליהם מ״אמצע האוקיינוס״. 
 
20/3/14 עוד 431 מיילים לסיינט הלנה
צרה צרורה, הקפה שחור של עלית שהבאנו עומד להיגמר! איכות החיים שלנו בוודאות תרד בשבועות הקרובים. 
היום בשעה 11 הייתה התרגשות גדולה מאוד - כולם מוכנים עם מצלמות מול הגי. פי. אס. לצלם את מעבר קו אורך אפס. מעכשיו נכתוב בלוג בוק בקו האורך W במקום E. אנחנו ממש מרגישים צעירים יותר ביום בעקבות המאורע - היום נחגוג בערב עם בקבוק הג׳יימסון. בצורה מאוד מפתיעה כל יום אנחנו מוצאים סיבה לחגוג עם הוויסקי: חגיגה ראשונה הייתה שנשארו לנו עוד 1,000 מיילים לסנט הלנה, חגיגה שנייה שעברנו את חצי הדרך לסנט הלנה, חגיגה שלישית הייתה שעברנו 1,000 מיילים מקייפ טאון, היום נחגוג את קו אורך 0 וייגמר הבקבוק, נאלץ ״לתדלק״ בסנט הלנה. 
אני מתקנת את מה שכתבתי ב 18/3, כתבתי שכנראה לא נראה עוד כלי שיט. אתמול בשעות הצהריים הבחנו באניית משא שכנראה הייתה בדרכה לנמיביה ועברה כ 4 מיילים מאיתנו. עקבנו אחריה עד שנעלמה. נחמד לחשוב שמדי כמה שבועות עוברת אנייה בחלק זה של האוקיינוס. אם נמצא עצמנו זקוקים לעזרה אולי מישהו יוכל לעזור.
 
21/3/14 יום שישי יום קצר
15:34 הטלפתיה כנראה עובדת חזק בים, אתמול נזכרתי שבקייפ טאון שלחתי לאימא גלויה בדואר. התקשרתי לבדוק האם היא קיבלה אותה מכיוון שעברו כבר 14 ימים מאז המשלוח. בדיוק 10 דקות לפני שהתקשרתי היא קיבלה, דברים מהסוג הזה ממלאים את המצברים שלי מחדש. לפני שיצאנו להפלגה, חשבתי שככל שיעבור הזמן יהיה לנו, לאנשי הצוות, פחות על מה לדבר. ככל שעוברים הימים אנו מפסיקים לספור את המיילים ואת הימים שעוברים ונפתחים יותר לסיפורים, שאלות ומחשבות עמוקות שעולות במוחנו. הנה דוגמא לשתי שאלות שעלו במהלך ההפלגה: האם גוף יכול לצוף מתחת לפני המים? זאת אומרת לא לצוף על פני המים אך גם לא לשקוע עד הקרקעית. האם בבצל יש מספר קבוע של שכבות? עשינו ניסויים כדי לנסות לענות על השאלות האלו. חוץ מהשאלות המאוד עמוקות אנחנו מרגישים הרבה יותר נוח אחד עם השני. מתחילים לצאת סיפורים מעניינים לאור. הישיבות אחרי ארוחות הערב מתארכות מיום ליום ובאורח פלא ככל שאנחנו מפליגים מערבה השמש שוקעת מאוחר יותר אז יש פה התאמה משמיים. 
 
21:54 - לפני רגע עברה לי מחשבה מאוד מצחיקה בראש - צד אחד אמר לי שמחר מותר לי להתקלח, כי עברו יומיים, וצד שני במוח תהה לעצמו ואמר ״רגע, למה אני צריכה להתקלח?! התקלחתי כבר אתמול״- לזה אני קוראת כוחו של ההרגל. עברו רק 9 ימים. 
 
23/3/14 סנט הלנה
03:43 אני שקועה במחשבות תוך כדי החזקת הגה במשמרת ופתאום קפץ לי הלב, ראיתי את האורות של האי סנט הלנה. בהתחלה נבהלתי, חשבתי שזו אנייה - אבל אני ניצחתי במשחק מי רואה את סנט הלנה ראשון!  האירוע נפל בדיוק על המשמרת שלי. המחשבה הראשונה הייתה לצעוק "יבשהההההה" לכל הצוות שיתעוררו אך לקחתי רגע לשמור את החוויה לעצמי. והאמת שקצת התרגשתי. למרות כל החישובים של אביעד ושלי על פי כל מיני נוסחאות של מציאת טווח האופק לזמן שבו נראה את האי, חישובים שהעבירו לנו את הזמן יפה מאוד, ראיתי את האורות של האי כשהיינו במרחק של 37 מיילים בדיוק. בהתחלה הגלים הסתירו את האי מדי פעם וחשבתי לעצמי שאולי דמיינתי, בכל זאת אנחנו מפליגים כבר 11 ימים. 
העגינה באי באי סנט הלנה היא על "עוגן מת" ולא ברציף מסודר, יש סירת שירות שאוספת אנשים מהיאכטות וחזרה כל שעתיים, הנגלה האחרונה היא בשעה 17:00, יש גם אפשרות לרדת לחוף עם הדינגי. כרגע אין לנו מושג איך נעביר את כמויות הציוד ליאכטה, אך אנחנו מקווים שלא נצטרך לעשות נגלות עם הדינגי הקטנה שלנו. 
 
29/3/14
2:49- לסיכום, ניתן לקרוא לשבוע שעבר ״שבוע הדייג״. מאז שיצאנו מסנט הלנה תפסנו שני דגי דורדו יום אחרי יום. מהראשון בישלנו חריימה עם רוטב העגבניות שהכנו קודם לכן מהעגבניות הבשלות ביותר, את השני שמנו במקפיא כי קיווינו שיבוא עוד חבר לכבוד ארוחת שישי. הוא לא הגיע, ככה זה נותנים לנו שתי אצבעות רוצים את כל היד.
תפיסת הדגים הוכיחה לנו שהעקשנות והדבקות במטרת הדיג לפעמים משתלמת, למרות הכישלונות הרבים ואיבוד בובות ב- 1,700 המיילים הראשונים לסנט הלנה, השלמת ציוד הדיג באי השתלמה. 
 
 
31/3/14
21:30- היום קמתי למראה מרהיב אחרי לילה עם שינה מתוקה. בדיוק כשהחבר׳ה החליטו לעצור לטבילה בים, הוקפנו על ידי להקה ענקית של דולפינים, מכל הכיוונים, לא הצלחתי לספור כמה אבל אני מניחה שלפחות 40. לכל כיוון שהסתכלנו ראינו דולפינים. חלק היו ממש משועשעים ועשו סלטות באוויר. הלהקה המשיכה בדרכה די מהר כנראה, גם, בגלל שלא היינו בתנועה. השחייה בים הייתה מרעננת במיוחד, הטמפרטורות עולות, מאד חם. היום אחר הצהריים הגענו לקו המשווה, הייתה התרגשות, אך לא כמו שעברנו את קו גריניץ׳. למרות הכל, זה הכל מספרים ב- GPS, שום דבר בהרגשה לא משתנה.  
לכבוד האירוע החגיגי הזה הרמנו כוסית וויסקי ופתחנו בערב את בקבוק היין היקר ביותר שהיה מאוחסן ״במרתף של אביעד״ ביאכטה. יין שנחשב יקר, עלה 100 רנד בקייפטאון (33 שקל בערך). כמה ימים לפני חציית קו המשווה היו הימורים על מה תהיה טמפרטורת המים בקו המשווה . ראינו במד טמפרטורת המים שהם מתחממים בקצב מהיר. כל אחד ניחש והחלטנו שהמנצח יקבל מקלחת של שלוש דקות במקלחת הירכתיים, כאשר השאר יחזיקו לו את הצינור.
המשחק הזה העסיק אותנו יפה במהלך היממה שלפני החצייה, תוך מבטים חטופים על מד הטמפרטורה מדי פעם. 
 
1/4/14
23:52- כבר שלושה ימים ומשהו אנחנו מפליגים במנוע, השילוב של החום, הלחות והרעש התמידי גורם לכולנו כאב ראש. אנחנו כמעט ולא מדברים אחד עם השני במהלך היום אלא רק בערב סביב השולחן כשהחום כבר יותר נסבל. 
אין רוח מלוא כל האופק. לקראת ערב הגלים התהפכו ומתחיל משב רוח מכיוון צפון, כשלוש מעלות צפונה מקו המשווה כפי שצפינו מראש.  
 
3/4/14
3:00- אתמול לפנות בוקר אביעד העיר אותי לפני הזריחה ואמר לי להביא שק שינה ולפרוש אותו על הרשת בחרטום. גל החרטום של היאכטה נצבע בנצנצים - אלו בעצם יצורים זעירים. ממש מהפנט, וברקע ברקים רחוקים מאיזה ענן.
במשמרת השנייה הלילה, בין השעות 22:00 עד 24:00 אביעד ואני כיבינו את אורות הניווט (כרגיל) והתגנבו לרשת החרטום. היינו שקועים בשיחה ולפתע אני שומעת נשימות של דולפינים. מיד חיפשתי אותם במקום הקבוע שלהם בחרטום וכמו בחלום ראינו לנגד עינינו דולפינים נוצצים שוחים מצד לצד מול החרטום.   
 
4/4/12
21:20- לפי החישוב נשארו לנו עוד כ 17 ליטר מים לאדם. במידה ואכן נגיע על פי התכנון זה משאיר לנו כשלושה ליטרים ליום, אבל בירה נשארה בשפע, אפשר לשתות ארבע בירות ביום. התכנון הכללי לפעילות לימים הקרובים הוא בין היתר לשתות בירה, זה מעביר יופי את הזמן מהצהריים עד ארוחת הערב.
בעקבות מאורעות הקסמים של שלשום עם הדולפינים הזוהרים החלטנו לארוב להם כל לילה. כל לילה מחצות אנחנו פורשים את הג׳ניקר הגזור שלנו (שנראה כאילו ספינת פירטים באה וירתה בו עם תותח) על הרשת כדי לא להרטב, מעל סדינים וכריות ועושים קמפינג על היאכטה תחת הכוכבים. אנחנו משתדלים לשבת בשקט כדי לשמוע את קול הנשימה ופכפוך המים שהדולפינים הזוהרים משמיעים. הציפיות נענו והתכנית עבדה בדיוק כפי שתכננו - בערך ב02:00 הם הגיעו. בזריחה, כשהיה כבר מספיק אור, אנחנו קולטים עוד להקה של דולפינים דוהרים מכיוון השמש העולה. קלטנו אותם ממרחק, שוחים וקופצים באוויר לכיווננו ותוך שניות הם כבר שחו בצמוד אלינו. כנראה שהתיאוריה שלי לא ממש מופרכת, נדמה כאילו כאשר אחד הדולפינים מבחין בכלי שיט הוא שורק לכל החבר׳ה וכולם רצים באטרף.
 
5/4/14
אתמול התחלנו לאתר ספינות קרב פורטוגזיות מפליגות להן עם הרוח. אלו בעצם סוג של מדוזות בקוטר של כ 50 ס״מ המורכבות מארבעה גופים שהם ארבעה יחידות שונות המקיימות ביניהן סימביוזה: יש להן מעין בועה ורדרדה מבצבצת מהמים המשמשת כמפרש לתנועה עם הרוח וזרועות ארוכות מאוד. 
 
7/4/14 Back to reality
12:37- אנחנו נמצאים במרחק 341 מיילים מהיעד הסופי - האי פראיה שבאיים הקנרים, שם יחכה לנו יוסי סוקולוב עם פרחים (ככה הבטיח) ונמסור לו את היאכטה להמשך ההפלגה מהאיים הקנרים לגיברלטר. אנחנו חוזרים לציוויליזציה- התחלנו לשמוע דיבורים בקשר בשפות שונות, ראינו 5 אניות ביום ועוד 2 בלילה. חוזרים למציאות- אין יותר ארוחות מפוארות וקינוחים מושקעים (הקינוח האחרון היה כדורי שוקולד מחטיפי אנרגיה) כי נגמרו לנו רוב המצרכים. השינה נהיית קלה יותר כי הגלים דופקים חזק בזווית של 20 מעלות מהחרטום. הקטמרן מזדעזעת מכל גל של מטר עד מטר וחצי, חליפות הסערה יצאו מהארון, הלילה נעשה קריר בשל הרוח הקדמית, אין יותר משמרות עם בגדים קצרים, אנחנו לא בחופשה. אין יותר קמפינג על הרשת כי הכל רטוב. אין יותר דולפינים זוהרים בחושך.
אנחנו מתחילים להתעורר מהחלום שחיינו בו בחודש האחרון...

 

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.
נודה על הזנת מספר טלפון על מנת שנוכל לחזור אליכם במידת הצורך.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<