כחול 76 - אוקטובר 2018
אחרי החגים שמח לכולם, עכשיו יש לכם זמן לקרוא את כחול!



 
דף הבית > סיפורים מהים > ככה בערך....ניווט טרום עידן ה G.P.S
ככה בערך....ניווט טרום עידן ה G.P.S
פתאום מערכת ה-G.P.S הפסיקה לעבוד... כך במקרים רבים מתחיל תאור של מצב חירום מפי שייטים רבים. במקרים רבים בהן התקלה מתגלת במרינה נמנעים השייטים לצאת לים (בצדק לדעתי), על אף שיש ביאכטה מערכתG.P.S משנית, זאת עד שהפלוטר הראשי המותקן על עמדת ההיגוי חוזר לתפקד.
אין ספק שהתמכרנו למכשיר, אשר לאחר מאות שנות ניווט אסטרונומי ואלפי שנות ניווט חופי מגיש לנו את המיקום המדויק "על המטר" ללא צורך בחישוב או בהשקעת זמן. ברגע שהמכשיר מפסיק לפעול אנחנו מאבדים ביטחון.

U.S. Geological Survey Department of the Interior/USGS Photo by USGS Museum Staff

U.S. Geological Survey Department of the Interior/USGS Photo by Justin Bongard

 
לפני שלושים שנה בלבד.
"האבא" של הG.P.S  אשר נקרא בשםSATNAV  הגיע לשוק השיט בשנות השמונים של המאה הקודמת. ה Satnav נתן נקודת אתר פעם בשעה לערך. תפקודו היה מותנה בגורמים רבים ומחירו מרקיע שחקים, אבל הוא היווה מהפכת ניווט אמיתית. קדמו לו מהפכות קטנות: מד הדרך והמהירות האלקטרוני, מגלה כיוון רדיו (R.D.F) בגרסתו הקלה והזולה יחסית ומד העומק ההדי. אפשר לומר באופן גורף שניווט כלי שיט קטנים (בניגוד לאוניות אשר צוידו במכ"מ) לא השתנה באופן מהותי מאז ימיהם של כריסטופר קולומבוס ופרדיננד מגלן. הניווט החופי התבסס על הצורך בזיהוי תוואי החוף או אורות מגדלורים. הפלגה בים פתוח הייתה מבוססת על ניווט מוערך (D.R) בו מכפלת הזמן במהירות תורגמה לדרך, אשר הצבתה על המפה יצרה נקודת מיקום. האפשרות המדויקת היחידה הייתה ניווט אסטרונומי. מכשיר הניווט האסטרונומי הוא הסקסטנט, באמצעותו מדדנו את הזוית בין האופק לגרם שמימי כמו כוכב, שמש או ירח, תוך רישום הזמן המדויק של התצפית. לאחר מדידת הזווית היה צורך להמתין ולמדוד זווית פעם נוספת. לאחר מכן היה צורך להפוך את המדידה לקו אתר גיאוגרפי במפה תוך חישובים אשר ערכו זמן לא מבוטל. מדידת זווית שמימית בעזרת סקסטנט היא מלאכה הדורשת אימון וניסיון רב. מדידת זווית שמימית בעת סערה או ים גלי בכלי שיט קטן - מחייבת וירטואוזיות. הניסיון שלי בניווט אסטרונומי, הוא לא משהו שאני גאה בו. רכשתי מיומנות (לא מרשימה) בשימוש בסקסטנט על סיפון אניית צי סוחר. לאחר שנים ניסיתי להשתמש בסקסטנט בעת הפלגה ביאכטה. הניסיונות היו מול המרינה של תל אביב במזג אוויר טוב. התוצאות היו מצחיקות בלשון המעטה. העלאת התוצאות על המפה הראתה כי אני מפליג באזור לוד-רמלה. לאחר אימונים נוספים הושג שיפור. אך אני בעוונותיי הפלגתי מאז ברוב הפלגותיי בים התיכון ללא סקסטנט. משרד התחבורה אמנם חייב כל משיט יאכטה בהפלגה בינלאומית להוכיח בבחינה בכתב ידע מופלג בניווט אסטרונומי - אך הוראות כושר השיט לא חייבו את בעל היאכטה באחזקת ציוד לניווט זה.
 
ניווט מקורב
איך ניווטו יאכטות בים פתוח עד שנות השמונים ותשעים של המאה הקודמת? התשובה נמצאת בכותרת רשימה זאת: ככה בערך. לפני היציאה היו השייטים הרציניים מבצעים בדיקה על מנת למצוא את שגיאת הדויאציה של המצפן. כאשר המצפן הוא כלי הניווט העיקרי יש חשיבות רבה לשגיאות המצפן אשר הגיעו לעיתים לעשר מעלות ויותר. השלב הבא היה הצבת מד המרחק בירכתיים. מד המרחק היה מורכב משעון אשר הראה את המרחק אשר היאכטה עשתה על פני המים. בגבו של השעון היה תפס אליו חיברנו בתפס מיוחד חבל מיוחד, דק ויקר, אשר בקצהו היה מדחף. כאשר היאכטה הפליגה הסתובב המדחף והעביר את הסיבוב באמצעות החבל לשעון. במדי הדרך היקרים יותר היה גם שעון אשר הראה מהירות. תהליך פריסת החבל ואסיפתו היה אמור להבטיח כי החבל יורד ויעלה מהמים ללא שבירות (קינגים) והחשוב ביותר שלא נאבד אותו. מספר פעמים איבדתי את החבל, בזמן שנאסף ליאכטה בעת סערה כאשר החליק מידי או כאשר הוא, השד יודע איך, הסתבך במדחף היאכטה. לא פעם ראיתי יאכטות נכנסות למרינה מבלי שאספו את החבל, זה נגמר עצוב לשייט ושמח לצוללן שמצא אותו (אם מצא)... לפני היציאה מתל אביב (בישראל הייתה בשנות השבעים מרינה אחת בלבד - בתל אביב, ומעגן יאכטות קטן בחיפה) היינו נוהגים להצטייד בתחזית מזג האוויר של תחנת הרדיו ביפו אשר שרתה את צי הדיג.
לקוראים הצעירים שגילם פחות משישים יש להזכיר כי תחזיות מבוססות לוויינים טרם היו בנמצא. תחזית מזג האוויר ברדיו הסתיימה בהודעה על מזג האוויר "לידיעת הדייגים והספנים". תחזית זאת הייתה טובה לקרבת החוף בלבד. בעת ההפלגה שמרנו היטב על עדכון המיקום המשוער (D.R) במפה. במידה והפלגנו במפרשים הצבנו את המיקום תוך התחשבות בגורם הסחיפה. לניסיון והכרת היאכטה היה יתרון גדול בעת ניווט בהפלגת מפרשים. למוצא כיוון רדיו (R.D.F ) היה שימוש רב בעיקר בקרבת החופים. אני זוכר את עצמי עומד על חרטום היאכטה, אוזניות תחובות באזני ואני מחפש את משואת הרדיו של נמל התעופה בן גוריון, רמת דויד או אקרוטירי בקפריסין. לכל תחנה יש קוד המשודר במורס. כאשר שידור הקול הוא החלש ביותר-המכשיר פונה לעבר המשואה והמצפן (המגנטי) על גב המכשיר מראה  את הכיוון. גם כאן מציאת שגיאת המצפן הייתה חשובה מאוד. כדי להמחיש: שגיאה של מעלות מעטות בהפלגה מתל אביב לפאפוס שבקפריסין תביא אותנו לחלוף במרחק של כ- 40 מייל מחופי קפריסין. בלילה מעונן וללא ירח ובמזג אויר סוער ניתן לחלוף על פני החוף הקפריסאי מבלי לזהותו. גרוע מכך, עם שגיאת מצפן הפוכה, קטנה הרבה יותר, יש סיכוי רב לסיום ההפלגה על אחת השוניות בקרבת פאפוס. מהיכרות אישית אני מכיר סקיפרים אשר התנסו באחד משני האירועים הלא סימפטיים. לערנות בהפלגה היה תפקיד חשוב בניווט. אונית משא אשר עברה באופק יכלה לתת לנו תיקון ניווט ותחזית מזג אוויר חשובה באמצעות מכשיר ה- VHF . לא כל היאכטות הצטיידו במכשיר היקר הזה. בראשית שנות השבעים הוא לא היה בבחינת ציוד חובה. תצפית לכיוון השמיים הייתה חשובה, לא רק לזיהוי ציפורים הנמצאות בקרבת החוף. את המרינה של לרנקה או של אלימוס - אתונה זיהינו ממרחק באמצעות המטוסים הממריאים או נוחתים בהן. גם זיהוי כוכבים היה חשוב. הדרך היחידה לדעת אם המצפן המגנטי "השתגע" היה כאשר הכוכב - נניח כוכב הצפון אותו קבעת כאימות ניווט שינה לפתע את מקומו היחסי באופן דרסטי.
 
פרוס את כפות הידיים לפנים
שיטה מאוד מקובלת לניווט הייתה "גירוד החוף". נניח שיצאת מקפריסין והפלגת לתל אביב. הקורס שלקחת בהתחשב ברוח ובזרם היה תמיד משאיר "מרווח ביטחון". כך נקודת החוף הראשונה אותה ראינו הייתה נתניה, ומשם "גירדנו" את החוף עד תל אביב. הקמת הארובות בחדרה הייתה לעזר ניווט חשוב. אך לא פעם טעו השייטים בין תל אביב לחדרה, עד שהוקמה ארובה נוספת. כך גם ניווטנו לאורך החוף הטורקי. הפלגנו "בערך" עשרים מייל מקייפ גלידוניה ממזרח לפיניקי (אז נמל מסחרי קטן) צפונה ואז חיפשנו במשקפת את הצוק הבולט בואכה מפרץ קמר (אז מפרץ שלחופו כפר דייגים קטן). לילה אחד, בעת הפלגה במרכז הים האגאי ביאכטה "גדולה" במונחי שנות השבעים (37 פיט) החלה סערת מלטמי עזה. בשלב מסוים הסתבך חבל מד הדרך במדחף, כלומר איבדנו את המנוע ואת מד המרחק. לאחר לילה של הפלגת מפרשים קשה האיר השחר. האי אותו תכננו לראות על דופן שמאל לא היה שם. מרחוק ראינו אי קטן. התעמקות במפה לא הביאה למסקנות חד משמעיות. נכנסנו בזהירות למעגן דייגים קטן ושם בדקנו את שם האי. מסתבר שנסחפנו כ- 20 מייל במעלה הרוח (רק להזכיר, לא היה לנו, (G.P.S המעגן לא היה נוח למשפחה עם ילד בן שנה. תכננו הפלגה קצרה למעגן נוח יותר. תזכורת: לא היו מדריכי חופים. המדריך הראשון לים האגאי יצא לאור רק בשנת 1982, לכן ביקשתי הכוונה מדייג מקומי. הוא הסביר לי כך:" תצא מהמפרץ ותראה את הסלע הגבוה משמאלך, פרוס את שתי ידך מול הפנים, שים את הזרת הימנית על קצה הסלע הגבוה ואת חרטום הספינה שלך על קצה הזרת השמאלית - זה בערך הכיוון." ככה בערך, כבר אמרנו בתחילת הרשימה. אגב למעגן הגענו בדיוק על פי הנחית הדייג היווני.    
 
 
                   
 
 
 

לרכישת מנוי לחצו באמצעות PAYPAL לחצו על הקישור למטה.

העיתון ישלח לכתובת שתזינו באתר PAYPAL.

תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<