כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > קיאקים > המסע אל ה"לונג רפיד"
המסע אל ה"לונג רפיד"
עומר מי דן, מגיש תוכניות האקסטרים בערוץ השני, לוקח אותנו למסע קיאקים מרתק בשלושה נהרות גועשים בדרום תורכיה בחסות חברת "ימית". יחד עם הקיאקיסטים המנוסים, תום, אורן ועידו, הוא מוכיח שבמסע האקסטרים דרוש אומץ, כושר גופני אבל לא פחות מזה טכניקה וקבלת החלטות.
המסע אל ה"לונג רפיד"
גליון 9
מאת אשר וטורי
 
עומר מי דן, מגיש תוכניות האקסטרים בערוץ השני, לוקח אותנו למסע קיאקים מרתק בשלושה נהרות גועשים בדרום תורכיה בחסות חברת "ימית". יחד עם הקיאקיסטים המנוסים, תום, אורן ועידו, הוא מוכיח שבמסע האקסטרים דרוש אומץ, כושר גופני אבל לא פחות מזה טכניקה וקבלת החלטות.
 
הרוח והשכל
שעת בוקר מוקדמת, על אחד המצוקים המשקיפים אל ה"לונג רפיד", של נהר הדהלמן בתורכיה. ארבעה ישראלים, מיניבוס מיושן עמוס בציוד וקיאקים ונהג מקומי אחד שאינו דובר שום שפה מלבד תורכית. הארבעה נדרשים להחלטה קריטית: האם אפשר ורצוי יהיה להתמודד עם קטע הנהר הזה, או לוותר.
לא מדובר בסדנה קבוצתית לקבלת החלטות באיזה בית מלון נחמד. את ההחלטה צריך לקבל עומר מי-דן, מר אקסטרים, לפחות עבור כל מי שנוהג לצפות בתוכנית טיולי האתגר שלו אחת לשבוע בשעה 8 וחצי בערוץ השני. יחד איתו, מתמודדים בסוגיה חבריו למסע, תום גילת, אורן גרסטנהבר ועידו הדר.
"הדבר הכי חשוב בטיולי האקסטרים הוא לדעת לחשב באופן מדויק מה נמצא בתחום היכולות שלך ומה לא", עומר יאמר אחר כך. "זה הקו הדק שמפריד בין מי שמצליח להתמודד בהצלחה עם האתגר, לבין מי שמחליט להמר על חיו.
עומר מי- דן התנסה בחמש עשרה השנים האחרונות כמעט בכל מה שמזעזע את האדרנלין שלו וגם את זה של הצופה בו ממעמקי הכורסה בבית. צניחה חופשית, באנג'י וכדומה. אבל מאידך הוא גם טירון יחסית בענייני קיאקים. אם כי הספיק להתמקצע בחודשים האחרונים.  מצד שני, הועמד לרשותו ציוד מהטובים מסוגו בעולם. החל מקיאקים של חברת פריון (PRIJON ), בעלי כושר עמידות מדהים, שהעמידה לרשותם חברת "ימית" נציגת פריון בישראל, וכלה באבזור טכני נוסף, כגון ביגוד מיוחד וציוד בטיחות של חברת יאק (YAK ), אף הוא מבית "ימית", החיוני להצלחת המסע בתנאי שטח כה קשים.
כמו בכל אחד משלבי המסע המדובר, הוא נוהג להתכנס ולהתייעץ עם החברים, במיוחד עם תום ואורן המנוסים ביותר בקרב החבורה. במקביל, צוות הצילום של החברה של מי-דן מנציח את ההתלבטות. אקסטרים מודל 2001 אינו יכול להיות אקסטרים אם הוא אינו מתועד בסרט ובסטילס. ההתייעצות נגמרת. מחליטים ללכת על הנהר הזה בזהירות. קדימה.
 
ארץ ההרים והנהרות
מדובר במסע קיאקים קשה ואינטנסיבי, בלי מרכאות, שבוצע (וצולם) על ידי צוות ישראלי בחודש יולי השנה. הצילומים, יהפכו לסרט שיוקרן בעוד מספר חודשים. המסע כולו נערך על פני שלושה נהרות מהפחות ממוסחרים של תורכיה, הנחשבת ל"גן עדן" עבור קיאקיסטים ישראלים.
למה דווקא שם? עומר מי-דן: "מצד אחד יש בתורכיה נהרות מדהימים, ונוף טבעי פראי מהיפים בעולם. מצד שני, תורכיה קרובה מספיק כדי לטוס אליה בנוחיות יחסית עם הקיאקים שלנו מן הארץ.
למה יש צורך לסחוב את הקיאקים מן הארץ? אין בתורכיה קיאקים טובים שאפשר לשכור?
עומר מי-דן: "ברמה מקצועית כמו שלנו, אנחנו צריכים כלי אישי שיתאים לכל אחד מאתנו כמו כפפה ליד מבחינת הצורה והיכולת. אפשר להשוות את זה למרוץ של פורמולה 1. הרי הקיאקים גם אם הם מאותו סוג ומאותו דגם, שונים זה מזה מבחינת הביצועים והיכולות. זה כמו שתשווה מכונית ספורט מקצועית למשאית גדולה שיכולה להיות אמינה וכבדה, אבל לא תיתן את הביצועים שאתה מחפש. אנחנו במקרה הזה היינו מעונינים לקחת את הקיאקים הכי מתאימים לנו, כדי לבצע ירידות ומשחקים בזרם. משהו שאפשר להתחבר אליו. כמו גלשן גלים, כמו מצנח. זה לא יאכטה שאתה יכול לשכור בכל מקום לשבוע ואחר כך להחזיר את המפתחות. אם אתה לא עושה את זה עם הכלי שלך, לעולם לא תוכל למצות את היכולות שלך בעניין הזה".
ואכן, במהלך ההתארגנות למסע והחיפוש אחר ספונסרים, הגיע עומר מי-דן לחברת "ימית". שלקחה על עצמה להיות הספונסרית של המסע. חברת "ימית" הציעה להעמיד לרשותם את קיאקי פריון, בעלי כושר העמידות הגבוה במיוחד, ואשר מתאימים למסע מן הסוג הזה. נוסף לקיאקים, התאימו הצוותים המקצועיים של "ימית" לחברי המשלחת ביגוד מתאים (קר בנהרות של תורכיה, במיוחד אם לוקחים בחשבון שעלולות להיווצר תקלות והשהייה בנהר עלולה לגלוש לשעות הערב ואפילו הלילה), וכן ציוד הצלה תואם.
מי האנשים?
הרוח החיה מאחרי המבצע הזה, הוא עומר מי-דן, בעל חברה פרטית להפקת מסעות אקסטרים. עומר נחשב לאחד המקצוענים בתחום זה במדינת ישראל. הוא מתנסח היטב, מקפיד על מזון בריא, שומר על כושר גופני, וכאמור גם מגיש תכנית טלוויזיה בנישה של הפריים טיים בערוץ השני. בקיצור, כמעט כל מה שהאימא היהודיה מודל 2001 הייתה חולמת עליו. מה פתאום אקסטרים? "זה מה שאני אוהב לעשות, זה החיים שלי.
לצידו של עומר, תום גילת. גילת, שנולד וגדל ביסוד המעלה, ממש על גדת נהר הירדן. נחשב למקצוען שבחבורה, למרות גילו הצעיר (18). תום נמנה עם המפעילים המנוסים של אתר הרפטינג של נהר הירדן העליון. יתרון נוסף: הוא התנסה גם בהפעלה של אתר רפטינג דומה בבעלות ישראלית בתורכיה. כך שמלבד כישורי הרפטינג המרשימים שלו, הוא תרם למסע גם את יכולתו לדבר בתורכית בסיסית עם המקומיים.
השלישי בחבורה, אורן גרסטנהבר. מדריך רפטינג, בעל ניסיון עשיר אותו רכש בנהרות דרום אמריקה. הרביעי, עידו הדר, קיאקיסט מצוין בפני עצמו.
המטרה: ל"קייק" בשלושה נהרות לא תיירותיים, בעלי דרגות קושי שונות. "לא הייתה לנו שום מטרה להתחרות זה בזה", אומר עומר מי-דן. "להפך, רצינו לייצר חווית אקסטרים קבוצתית שבה אנחנו סופגים יחד את הטבע, לומדים להכיר ולעזור זה לזה. היעד שלנו הוא בפרוש להנות, ולמצות את מה שיש לנו".
 
המקום: דרום מזרח ודרום תורכיה. אחד האזורים היפים באזור הים התיכון.
נהר הKUPRULU – מתקן אימונים מצוין
הטיסה מן הארץ, מביאה את חבורת הקיאקיסטים וצוותי המלווים אל אנטליה. עיר נופש פופולרית גם ובעיקר אצל הישראלים. אלא שהפעם המטרה מעט שונה. לא לצבור קלוריות אלא לשרוף קלוריות. חוברים לנהג הדולמוש (מיניבוס) התורכי שנשכר מראש לשבוע, ויוצאים אל הנהר הראשון של האקסטרים הנוכחי. שמו בתורכיה KUPRULU .
הKUPRULU נהר רחב, סימפטי, נוח, וקל לשיוט. מדי פעם ניתן לפגוש בנתיב הזרימה שלו רפיד כזה או אחר. אבל בין רפיד לרפיד, יש די והותר זמן לנוח, לאכול, להשתזף. גם אם התהפכת בלי כוונה במים, קל ופשוט יחסית להתהפך חזרה. בקיצור, מקום אידיאלי לאימון מקדים במיוחד עבור עומר הפחות מנוסה בחבורה. שכן בניגוד למקובל בשיוטים דומים, לא בוצעו כל אימוני הכנה בארץ לפני הטיסה לתורכיה. מה שנקרא בעגה הצבאית, ישר על 'רטוב'.
עומר מי-דן: "תכננו את המסע כך שיהיה אפשר להתאמן בנהר הנוח הזה לפי סולם מאמצים עולה. מן הקל אל הכבד".
וזה הספיק?
עומר: "בהחלט".
הנינוחות של KUPRULU , הרחק מן המוקדים התיירותיים של דרום מזרח תורכיה, מאפשרת לצוות הישראלי להנות מההתחככות עם האוכלוסייה המקומית מסבירת הפנים ומכניסת האורחים. בכפרים אפשר ליהנות מארוחות עממיות מיוחדות, נוף מהמם ביופיו של הרים מיוערים, הרבה מים. אחלה. כאן גם פוגשים בפנים מוכרות. חברת רפטינג ישראלית "MED RAFT " מפעילה פה תחנת רפטינג מקומית. מתחילים להרגיש בבית.
האימונים בKUPRULU ככל השיוטים בנהרות התורכים, מתחילים בשעת בוקר מוקדמת יחסית. שבע עד שמונה בבוקר לכל המאוחר. העיקרון אותו קבעה הקבוצה, לא נכנסים לחשכה. זה לא סימפטי ודי מסוכן ככל שמתרחקים מן נקודות הישוב הגדולים.
עומר מי-דן: "בנהרות באזור הזה, במיוחד הנהרות המרוחקים יותר, אם חלילה יקרה לך משהו, שום סיירת ושום יחידת חילוץ של עמק הירדן לא תבוא להציל אותך. אתה כאן לבד עם עצמך עם החברים שלך ועם אלוהים. לכן זה חייב אותנו לקחת סיכונים מחושבים בלבד".
אחרי יומיים-שלושה, הרביעייה מרגישה מוכנה לטפס לשלב הבא. בסולם המאמצים של עומר מי-דן. שמו: נהר האלרה.
 
לונג לונג רפיד
ALARA , זו כבר אופרה אחרת, או בלשונו של עומר מי-דן: "הדבר האמיתי". הדבר הזה מתחיל בנסיעה הארוכה עם הדולמוש בדרך הררית מדהימה המפרידה בין שני הנהרות. הדרך עוברת בנוף עוצר נשימה ומסתיימת בנהר עצמו. נהר קניוני עמוק שמשמעותו אחת. אם חלילה קורה לך דבר מה לא סימפטי, כגון פציעה, אי אפשר לסטות הצידה ולטפס על אחת מגדות הנהר. עליך להמשיך את קטע השייט עד סופו לכל אורך 25 הקילומטרים להתפלל ולקוות לטוב. מה שנקרא מחויבות רצינית. מפחיד, אבל זה בדיוק העניין עצמו של האקסטרים.
הדולמוש, מתמרן בין עיקולי הדרך הבלתי סלולה. "כל פעם חשבנו שאו טו טו המיניבוס יתהפך", אומר עומר מי-דן. "אבל הנהג, למרות שהוא דובר רק תורכית (מזל שתום יודע כמה מילים בשפה התורכית כך שיכולנו להידבר איתו), היה בסך הכל בסדר".
מגיעים לנהר בשעת בוקר מוקדמת לאחר אריזת הציוד הנדרש בקיאקים. כל שעה חשובה. איש אינו רוצה להיתקע רטוב ללא ציוד וללא מזון במהלך הלילה התורכי המקפיא.
מגיעים ומגלים נהר ארוך מפותל וצר מאוד. בקטעים רבים שלו, נאמד הרוחב שלו בכ- 2 מטרים בלבד, עליהם סוגרים קירות סלעים גבוהים ותלולים. בשל אופיו הקשה של האלרה, הוא נחשב לנהר לא מסחרי , ומעטים התיירים ואף התושבים המקומיים המכירים ופוקדים אותו.
יורדים למים. ההתחלה, שיוט במים רדודים, עד שבנקודה מסוימת משפשף הקיאק את הקרקעית. אולם בתום חתירה בת מספר שעות, מגיעה הרביעייה ומלוויה לעיקול מסוכן. בשלב זה, מתקבלת החלטה לבצע "סקאוטינג". המשמעות היא, להשאיר את הקיאק ולצעוד קדימה ברגל כדי לראות לאן מוביל הנהר בהמשך, למה לצפות והאם בכלל אפשר להמשיך. "יש מקרים שאתה לא רואה כלום ופתאום נופל על איזה מפל או קטע מסוכן אחר", מסביר עומר. "החוכמה בשיוט מן הסוג הזה ובמסעות אקסטרים בכלל, היא לחשב במדויק במה אתה עשוי להתמודד, והאם בכוחך להתמודד איתו. אם אתה מעריך את הדרך באופן לא נכון ולא מציאותי, זה עלול להפריד בין הצלחה וכייף גדול, לאסון ולעוגמת נפש מרובים".
ואכן, סיור הסקאוטינג המקדים מגלה מפל תלול שבסופו סלע גדול וחד ולאחריו מערות אליהן מתנקזים המים. עומר מי-דן: "חשבנו שאם נמשיך ומישהו יחטוף מכה, הוא ילכד בתוך המערות האלה ויטבע במהירות. לכן החלטנו לבצע עקיפה של המפל, ולא לרדת בו בחתירה בקיאק".
שוב חוזרים לקיאק. קיאקי הפריון PRIJON מתגלים במיטבם, ועומדים יפה בתנאים הקשים. חותרים בזרם. ושוב עיקול עם ראות לקויה. עוד סקאוטינג אחד, ועוד עקיפה. עומר מי-דן: "כשמתכננים כזה מסע, לא תמיד מודעים לנקודות הללו תוך כדי חתירה בקיאק. אבל חותרים מנוסים, תמיד לוקחים את זה בחשבון".
זה אומר שלא מתמודדים עם הקושי בכל מחיר?
עומר מי-דן: "ודאי שלא. עובדה שאת הפעולות הללו של תכנון, צעידה רגלית במים ועקיפה כשצריך, לומד כפעולות ראשונות כל קיאקיסט מתחיל".
אחרי שבע שעות של חתירה מאומצת, מגיעה הרביעייה לאחד הקטעים היפים של הנהר. מים צלולים, זכים ושקופים. דגיגים קטנים. על הגדות אפשר לראות עצי אורן לרוב. מה שנראה כהתחברות כמעט מושלמת עם הטבע.
יפה, אבל מעייף לא?
עומר: "אכן מדובר במאמץ פיסי יוצא דופן. משום שבסירות כאלה אתה צריך לחתור כל הזמן כדי לייצב את עצמך בתוך הזרם. אילולא כן, אפשר להתהפך בקלות. במצב של חתירה, התנועות מסייעות גם להתקדמות וגם ליציבות בנתיב הצר. בנהר הראשון הרחב, יכולת לקחת פסק זמן, להתרווח, כאן זה ממש בלתי אפשרי".
הנוף ממשיך להפתיע. בהמשך פוגשים במבצר גדול מידות מקסים שכנראה שימש בעבר את החיילים ששמרו על נתיב השיט החשוב הזה. בסופו של היום, לא הרחק מן המבצר, עיר קטנה ובה מסעדות דגים טובות. סיום יפה ליום יפה. עומר: בכל מקום קנינו מעט אוכל ושתייה מעוררת עתירת חומצות אמיניות וקפאין (רד בול) ככל שיכולנו גם לזמן החתירה. המאמץ הגדול גורם לך להרגיש שתוכל לאכול כמויות אוכל בלתי מוגבלות".  על כן, מסעדת הדגים שהייתה נפלאה באופן מיוחד, הייתה דבר בעיתו. עומר מי-דן: "זללנו כמויות גדולות של אוכל. אל תשכח שהספורט הזה צורך כמויות אדירות של אנרגיה, וחייבים למלא את המצברים. אילולא כן, פשוט אי אפשר להמשיך".
סעודת הדגים הדשנה, חתמה למעשה את ארבעת ימי ההכנה של צוות הקיאקיסטים הישראלים, מהם שלושה ימים בנהר הראשון, KUPRULU , ויום אחד בנהר השני ALARA ,. "עכשיו", אומר מי-דן, אנחנו מוכנים לדבר האמיתי.
 
נהר הDALANAN – הדבר האמיתי
כדי להתכונן היטב לשלב האחרון והקשה ביותר של המסע, (גם בסולם המאמצים של עומר) החליט עומר בעצה אחת עם החבר'ה, כי יש צורך ביום מנוחה. הוא מסביר: "בכל סוג של ספורט, במיוחד בספורט אקסטרים, אינך יכול לבצע פעילות מאומצת לתקופה כה ארוכה ללא מנוחה באמצע. אתה חייב לתת לשרירים לשקם את עצמם ולהתפתח מחדש. על כן, אחרי החתירה המאומצת בת שבע השעות באלרה, חשבנו שצריך לנוח מעט".
מנוחה היא לא בדיוק השם ההולם ביותר את הפעילות של הצוות ביום הזה. מי שמדמיין מצב של "בטן גב", שישכח מזה. ראשית, חלק מן הזמן בילתה החבורה בנסיעה מקרטעת בת שמונה שעות בדולמוש הצמוד אל נקודת הזינוק שקבעה לעצמה בנהר הדהלמן, אחד הנהרות המרכזיים בדרום מערב תורכיה.
הדהלמן, מזכיר במידה מסוימת את האלרה. נהר מפותל, מאוד מסוכן, המצריך מיומנות טכנית גבוהה ויחד עם זאת, מרהיב ביופיו בזכות המבנה הקניוני. בחלקים מסוימים שלו, כמו באלרה, האפיק של הדהלמן צר מאוד וסלעי, כך שניתן לעבור בו רק בעזרת קיאק צר כמו הפריון PRIJON ולא עם סירת רפטינג למשל. מה שחייב את צוות הצילום שליווה את החבורה ב"סירת" רפטינג שעליה מדריך רפטינג מנוסה מקומי, לדלג על קטעים בעייתיים מסוג זה. "בכל מקרה", אומר עומר מי-דן, "ידענו שהנהר הזה דורש מאתנו רמה מקצועית גבוהה, ולא מעט ניסיון".
את הלילה שלפני השיוט הגדול, מבלים החבר'ה בשקי השינה באוהל המתקפל. מי שחשב לעצמו שיש בסיפור שלנו בתי מלון, יכול לשכוח מזה. היתרון הגדול של לינה מן הסוג הזה, היא בגמישות שהיא מעניקה בתכנון המסע. שכן כך אפשר לישון כמעט בכל מקום.
השלב הראשון, תכנון. מצוידים בידיעה הכללית כי מדובר בנהר מסוכן מאוד וכי מדובר למעשה בשני חלקים של הנהר: החלק העליון הנחשב למסוכן ביותר, והחלק התחתון המסוכן מעט פחות.
הדולמוש מוביל את הרביעייה לנקודת תצפית מתאימה, כמו בסיור מפקדים. מרחק נסיעה בת ארבע שעות בדולמוש. בדרך באופן מפתיע, פוגשים מספר רב של כלים הנדסיים כבדים וגדולים שכאילו צצו משום מקום, ועסקו בעבודות עפר באזור הנהר. מאוחר יותר, התברר פשר המחזה הבלתי שגרתי הזה: התורכים בונים סכר לייצור חשמל באמצעות טורבינות. המשמעות היא שאמנם הולכים לייצר כאן אנרגיה נקיה ובלתי מזהמת, אבל מאידך בעוד שנה-שנתיים סביר להניח שכבר לא יהיה כאן נהר שבו ניתן יהיה לערוך מסע אקסטרים בקיאקים, חבל.
עולים הרים, יורדים הרים במהירות 20 קמ"ש. הדולמוש המיושנת סוחבת בלי בעיות. בדרך עוצרים ליד מכרה ישן שמזכיר את הסיפורים על המכרות המיושנים בסרטי המערב הפרוע. עגלות עץ מאובקות. מראה סוריאליסטי בעליל.
סוף סוף מגיעים לנקודת התצפית. מאמצים היטב את העיניים כדי להבחין ב"לונג רפיד", הנחשב לקטע המסוכן ביותר של הנהר. "התרגשנו נורא. למעשה זה הקטע אשר עבורו עשינו את כל הדרך מישראל".
שייטי הקיאקים נוהגים לדרג את הנהרות לפי רמת הקושי והסיכון הכרוך בחתירה בהם, בסולם של 1 עד 5. במקרה הזה, היה ברור לחלוטין כי מדובר בנהר מדרגה 5, קרי הקשה והמסוכן ביותר.
עומר מי-דן: "היתרון ביכולת להשקיף ולשפוט את הנהר מלמעלה, עדיף מאשר לנסות ולאבחן אותו מלמטה. שכן בגלל הסלעים והצמחייה, קשה לראות למטה את המשך הדרך של הנהר. ניתן אמנם לראות שמדובר ברפיד, אבל חשוב לדעת האם הוא באורך של 100 מטר או 1000 מטר. התצפית מלמעלה עדיפה כי היא מעניקה לך תמונה כוללת, אם כי קשה לראות משם את הדברים הקטנים". למרות זאת, התצפית מלמעלה אינה מספיקה כדי לקבל את ההחלטה החשובה ביותר: איזה קטע בוחרים לעשות, אם בכלל. מה עושים? יורדים למטה לבדוק מקרוב. בודקים ומחליטים: קודם חותרים בקטע התחתון, הפחות מסוכן. אחר כך נראה.
 
נהר סימפטי ומסוכן
יורדים למים. ההתקדמות בשלב הראשון נינוחה. תום, עידו ואורן, משתעשעים עם הגלים. שיהיה בכייף. בדרך מגלים נביעות של מעיינות קטנים עם מים זכים. מקום מצוין למלא את שקיות המים המיוחדות. חשוב לשתות כל הזמן. הגוף מאבד נוזלים. בהמשך מגיעים לנקודות בעייתיות בשל ריבוי הסלעים. קצת לחץ, התרגשות, אבל מתגברים גם על זה. עניין של ניסיון וקיאקים ברמה גבוהה. בשלב מסוים אחד החבר'ה מתהפך. בניגוד לנהרות נוחים כאן חייבים לבצע אסקימו רול. ככל שמתרבים הזרמים והעיקולים, המצריכים מאמצים פיסיים גדולים, כך גדלה והולכת ההנאה של החבר'ה. עומר מי-דן: "כמו שציפינו, הנהר הזה ממש לא אכזב אותנו. יחד עם זאת ידענו שלא היינו יכולים לעמוד בו, ללא האימונים הראשוניים בנהר הKUPRULU ואחר כך ב "ALARA ".
ההנאה, ההתרגשות והמאמץ נכרים היטב על הפנים של הקיאקיסטים. עד שמגיעים לפאתי הרפיד הארוך. על פי התרגולת, מניחים את הקיאקים בצד, וצועדים רגלית כדי לתצפת לעבר ההמשך, מה שמכונה כאן סקאוטינג. בעיניים גם של קיאקיסטים מנוסים, הרפיד הזה נראה מפחיד. במקרה של התהפכות, לא ניתן לבצע התהפכות "אסקימו רול". מצד שני גם לא ניתן לרדת מן הקיאק. המון סלעים גדולים, זרמים חזקים, בעיה.
כאן, מקבלת החבורה את אחת ההחלטות הקשות של המסע. תום ואורן המנוסים, ירדו את הקטע הזה בחתירה. עומר ועידו, יעקפו את הקטע הזה רגלית וישמשו כגיבוי לתום ואורן, במידה וחלילה וחס יקרה להם דבר מה. עומר מי-דן: "אני חושב שזו הייתה החלטה אמיצה מאוד ושקולה מאוד, למרות האכזבה של עידו ושלי. לא חשבנו שכדאי לקחת את הסיכון שמישהו ייהרג שם".
וכך, לעיני המצלמות המתעדות, חזרו תום ואורן אל הסירות, להמשך החתירה, בעוד עידו ועומר מבצעים עקיפה. בתום הרפיד, שהסתיים בשלום, יספרו תום ואורן על המאמץ האדיר שהצטרכו להשקיע, שכן מדובר בקטע מאוד טכני ומאוד בעייתי. הציוד הטכני שהועמד לרשותם ע"י חברת "ימית", מוכיח את עצמו. "כל הזמן נזרקנו לכל הכיוונים, הסתובבנו, בקושי היינו בשליטה. רק במזל הצלחנו לצאת מזה".
עומר ועידו חוזרים למים. עוד רפיד ועוד רפיד. בשלב מסוים עומר "מודבק" לסלע על ידי זרם של מים חזק במיוחד, ללא יכולת להיחלץ. אורן מחליט לנסות שיטה מקורית, לנגוח בקיאק של עומר בעזרת הקיאק שלו, וכך עושה. הניסוין מסתיים בהצלחה, ושני הקיאקיסטים ממשיכים בחתירה. לקראת ערב עוצרים לצד הנהר. מקימים את האוהלים, מדורה קטנה, ארוחת ערב. אחר כך נשפכים לתוך שקי השינה, לקראת הפינאלה ביום שלמחרת.
בוקר, חוזרים למים. החבר'ה כבר קרובים לאפיסת כוחות. עוד מאמץ ועוד מאמץ. רפיד רודף רפיד. מגייסים את כושר התמרון, את הניסיון, עוד טיפת אנרגיה ועוד אחת, וזה כמעט נגמר. בשלב זה מחליטים לוותר על הקטע העליון של הנהר, שנראה כמו ה"לונג רפיד", רק ארוך הרבה יותר (כ- 20 ק"מ). עומר מי-דן: "בשיוטים מן הסוג הזה חשוב להיות מחושב האם זה תואם את היכולות שלנו. בגלל תנאי השטח של הקטע העליון, אם היינו ממשיכים בו היינו נאלצים לבצע המון עקיפות, דבר שהיה פוגע מאוד בהנאה מן החתירה הזאת".
"סיבה נוספת היא הבטיחות. אמנם, הועמד לרשותנו ציוד בטיחות והצלה הטוב מסוגו בעולם. אך כאן אם 'תפתח' את הראש, תדמם ותדמם ואף אחד לא יבוא לחלץ אותך. תצטרך להסתדר בעצמך. לא חשבתי שאנחנו רשאים לקחת על עצמנו סיכון כזה ואני חושב שהייתה זו החלטה נבונה. אולי בשנה הבאה נהיה משופשפים יותר ונוכל להרשות זאת לעצמנו".
"בסך הכל הקטע התחתון נתן לנו התרגשות ואקשן לא פחות מאשר הקטע העליון, רק עם רמת סיכון נמוכה יותר".
חזרה לדולמוש, בדרך לשדה התעופה של אנטליה כדי להספיק לתפוס את הטיסה הביתה. מותשים אך מרוצים כמו באקסטרים אמיתי. עומר מי-דן: "המפתח לכל סוגי ספורט האקסטרים הוא כושר גופני, אבל לא פחות חשוב לדעת לקרוא את השטח, ובמקרה שלנו לקרוא את הנהר. אתה חייב לראות קדימה לאן הזרמים הולכים ואיפה צריך לחתור יותר חזק, ואיפה חשוב לעצור. לפעמים יש החלטות שצריך לקבל תוך כדי תנועה, וזה הקושי העיקרי".
"לפעמים אתה מוצא את עצמך בין שני סלעים עם שלושה מעברי מים וצריך להחליט בשבריר שניה באיזה נתיב לבחור בלי להתנגש ולהיחבט בסלע. באיזו זווית ובאיזו מהירות. אל תשכח שאם תאט יותר מדי תיפול עם האף למטה ותתהפך".
"יש כאן המון טכניקה, המון דברים קטנים שבונים את המכלול כולו. לכן באימונים צריך להקפיד גם על הניואנסים הקטנים ביותר. בניגוד לבאנג'י שבה אתה לא חייב לדעת הרבה, בקיאקים צריך להיות לך ידע רחב כדי להתמודד עם כל הקשיים שבדרך.
אפשר להשוות את הדהלמן לירדן ההררי למשל?
עומר מי-דן: "לא צריך לזלזל בירדן. הבעיה של הירדן היא המחסור במים. כוח הזרימה שלו כיום נאמד ב- 3 קוב מים לשניה, ולכן הוא מאוד רדוד. בעונות הגשמים הרציניות, כוח הזרימה של הירדן בימי השיא יכול להגיע לכ - 120 קוב מים בשניה, יותר מפי 40, בזרימה כזו הוא הופך לנהר מסוכן מאוד. בקטעים מסוימים שלו הוא מאוד טכני ומאוד סלעי, עם נפילות חדות ושיפועים מסוכנים. מה שאומר בשתי מילים: כדאי להיזהר".
לסיכום, לא מדובר במסע של "סופרמנים", אלא במסע שבו יכולים ליטול חלק קיאקיסטים ברמות שונות, ניתן להתאים מסלולים ורמות קושי שונים בנהרות השונים. צריך רק יכולת טכנית בסיסית, כושר גופני סביר ורצון (רצוי רב).
מתי אתם באים??

 
מעונינים במסע קיאקים : ימית בע"מ טל:  03-5271777  03-5271777
 
צילומים ופרטים נוספים:
האתר של עומר: www.extremgate.com
האתר של ימית: www.yamitsb.co.il
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<