כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > קיאקים > האביב הטורקי קורא לה
האביב הטורקי קורא לה
האביב היא עונה נפלאה לשייט קיאקים בכלל ובמיימי המפרצונים הטורקיים בפרט. איילה לשר, מדריכת קיאקים מנוסה, עומדת לצאת בשבועות הקרובים זו הפעם השלישית בראש קבוצת קיאקיסטים לשיט באזור הריבירה הטורקית. "אני לא מכירה דרך יותר כייפית להכיר את הארץ הנפלאה הזאת לפני ולפנים," היא אומרת, ויודעת על מה היא מדברת.
 האביב הטורקי קורא לה
גליון 10
מאת אשר וטורי
האביב היא עונה נפלאה לשייט קיאקים בכלל ובמיימי המפרצונים הטורקיים בפרט. איילה לשר, מדריכת קיאקים מנוסה, עומדת לצאת בשבועות הקרובים זו הפעם השלישית בראש קבוצת קיאקיסטים לשיט באזור הריבירה הטורקית. "אני לא מכירה דרך יותר כייפית להכיר את הארץ הנפלאה הזאת לפני ולפנים," היא אומרת, ויודעת על מה היא מדברת.
בימים אלה, כשמזג האוויר מתבהר והולך ונראה כי מיכסת הגשמים השנה כבר כיסתה בהחלט את הממוצע הרב שנתי, מתעוררת לחיים גם איילה לשר, עד לאחרונה מנהלת חוג "אתגרים" ומדריכת קורסים במועדון "לב-הים". היא מנערת את הקיאק שלה, ומתכוננת למסע האביב אותו היא עורכת זו השנה השלישית לטורקיה. בכייף. להנות מנופים קסומים, להגיע לנקודות הכי הכי מרגשות, לחתור במים צלולים בצבעי טורקיז מתחת למצוקי סלעים שנשפכים לתוך הים לצד כפרי דייגים קטנטנים.aviv1_resize.gif
למה דווקא טורקיה?
איילה לשר: "משום שזו ארץ קרובה וזולה, כמעט הכי זולה שאפשר, שבה אפשר לבצע טיול קיאקים נהדר. ולמה דווקא בקיאק? כי ניתן להגיע בעזרתו כמעט לכל חור. בנוסף זו ארץ שמציעה כמעט כל מה שצריך: נופים מקסימים, כפריים נחמדים, אוכל טוב והמון אווירה של חופש. אני תמיד אומרת שהמקום הזה שכל כך מקסים בפשטותו, בשקט שהוא משרה עליך הוא אידיאלי לכל מי שמבקש להינפש מעט מכל הלחץ והבלגן שיש לנו בארץ. בלי חדשות, בלי פיגועים. פשוט טבע נטו".
לא מדובר בעוד מסע אקסטרים, למרות שגם כאן דרושה מידה של מיומנות וניסיון. לא מתחרים כדי לקבל מדליות, לא נאבקים באיתני הטבע השוצפים ובמפלים גועשים, אלא נהנים מן הנופים הטבעיים, המפרצונים, הנקרות וחיי הלילה.
 
שש נשים, שמונה גברים, כמה מתנדבים ומדריכה אחת
שלושים ושבע שנים מחייה, המתינה איילה לשר (הראל) צלמת במקצועה ובתו של אחד מרבי החובלים המיתולוגיים של מדינת ישראל, עד שהתוודעה לספורט הקיאקים. במשך הזמן הפכה לאחת ממדריכות הקיאקים המנוסות בענף. אמנם היא נולדה למעשה אל תוך הים. יאכטה משפחתית להפלגות בסופי שבוע, מגרש המשחקים שהיה לא אחר מאשר חוף שרתון בתל אביב. אבל רק לאחר ששני בניה הצטרפו לצופי ים (גם הם נדבקו במחלה), היא אזרה עוז להתחיל בקריירה ימית משל עצמה: קיאקים.
"התחלתי להגיע לים כל יום לארבע-חמש שעות וכמעט שלא עסקתי בצילום", היא נזכרת. זה גרם לי לבעיות כלכליות אבל חשבתי, ’יאללה, זה שווה לי האושר הזה’. לתפוס גלים עם הקיאק זה כייף אמיתי. זה כמו לרכב עם אלוהים. ממש לרקוד עם הגלים. אני מרגישה שהאדרנלין עולה לי לגוף ברמות שאי אפשר לתאר אותן".
במשך הזמן התמקצעה והלכה בענף הקיאקים, במיוחד לאחר שנוצר הקשר בינה לבין מועדון "לב ים". איילה אפילו הספיקה לקבל הסמכה מטעם איגוד הקיאקים הבריטי בתום קורס מפרך בן שבוע ימים ("חתירות ארוכות, גרירות, הצלות ים, ניווטי יום ולילה עם מצפנים ומפות").
על אף התנסותה בשייט אתגרי, מתברר כי גם שיוטים תיירותיים מן הסוג שהיא מארגנת ומדריכה, מצריכים התארגנות בסיסית, אימונים והכנות לא מעטות. כך גם קבוצות השייטים לטורקיה.
ראשית, מסבירה איילה, ארגנתי אותם כקבוצה חברתית. זאת אומרת, שייט הקיאקים היה ונשאר העיקר, אבל לא רק. כך למשל דאגתי ליזום פעולות חברתיות מחוץ למים, בשעות הערב. בהמשך, רכשו כל חברי הקבוצה את הקיאקים שלהם (במאורגן, והתחילו לצאת לטיולים בארץ, בדרך כלל לאורך קו החוף. למשל, באזור ראש הניקרה. מקום נפלא לאימונים וחוויות ביציאה וכניסה בין הנקרות. זה ממש משגע.
"אני תמיד מכניסה לחבר’ה שלי לראש כי גם כאשר מבקשים להשתמש בקיאק למטרות תיירותיות, אסור לשכוח כי זה עדיין ספורט אתגרי. וזה מה שיפה בענף הזה. בכל מקום יש גלים, רוחות, זרמים, ואלה דברים שצריך ללמוד להתמודד איתם, ולעולם לא לזלזל בהם".aviv2_resize.gif
הקשר עם הטורקים נוצר כדרכם של דברים במקרה. באחד הימים לפני כשלוש שנים, התוודעה איילה לאחד מנציגי חברת "קשרי תעופה" הקשורה לחברת בגולנווילה הטורקית המארגנת טיולי קיאקים באזורים שונים בדרום המדינה.
התוכנית למסע הטורקי התבשל לאיטו. הקבוצה הראשונה הייתה מחוג "אתגרים" שחבריה הם נכים צעירים בני 23-46 וכן מספר מלווים בריאים. יש צורך להתאים את הלוגיסטיקה, סידורים טכניים המותאמים לכל קיאקיסט אישית. בתום מספר חודשי הכנות ואימונים בעיקר בחוף הילטון, (מה לעשות כשמתהפכים?, איך מגישים עזרה זה לזה בלב ים?, איך מעלים את החותר חזרה לקיאק לאחר נפילה ומה עושים כשאחד הקיאקיסטים מגיע לאפיסת כוחות), התכנסה החבורה למפגש מסכם בחוף תל אביב, המשמש כמקום המפגש השבועי של קבוצת החותרים מ"אתגרים", ויאללה מוכנים לצאת לדרך.
טיסה סדירה לאנטליה, איסוף במיניבוס מקומי הממתין לחבורה, נסיעה בת כארבע שעות בנוף עוצר נשימה, והגעה לקראת הצהריים לעיירת החופש קאש שלחוף הים התיכון. קאש, עיירה ציורית ונחמדה למדי. שטח קטן, מרינה קטנה, "אפשר להקיף את כל העיירה ברבע שעה", אומרת איילה בחיוך. מעלה נוספת של המקום: נראה כי היא טרם התגלתה על מפת הטיולים של הישראלי הממוצע, ולכן לא נראו שם כמעט נציגים של ארצנו הקטנטונת. יחד עם זאת, פוקדים את קאש מדי שנה מאות אלפי תיירים, צעירים בעיקר, ממקומות שונים בעולם. צעירי כל העולם התאחדו. המון פאבים, דיסקוטקים, חנויות מזכרות ומסעדות קטנות. "האוכל הטורקי הוא משהו משהו. חבל על הזמן", מתפעלת איילה לשר. בהמשך מתברר שגם התושבים המקומיים (מוסלמים אגב) פתוחים מאוד וחמימים להפליא.
בית המלון הממתין לקבוצת הישראלים, פשוט ונוח. בריכת שחיה קטנה, בלי אביזרי מותרות מיותרים. אבל זה לא ממש מפריע לחבר’ה. ממילא הם מתכוונים לשהות כאן כמה שפחות. האקשן האמיתי אמור להתרחש בחוץ, במים ולא בין ארבע קירות.
מסע הקיאקים המתוכנן נמשך שלושה ימים. החברה הטורקית מקצה מדריך-מלווה מיוחד, בחור נחמד בשם ברבארוס. השיטה, בכל יום מתעוררים בשש, ארוחת בוקר, התארגנות מהירה, אורזים ציוד ואוכל בתאים המיוחדים שבכל קיאק, ויציאה לדרך.
השיט מתבצע בזוגות האחראים זה לזה. כמו בטירונות. את הקבוצה לסירוגין מובילים איילה והמדריך הטורקי ברברוס. בשעה שאחד מהשניים מוביל, השני משמש כמאסף כדי לוודא שלכל הקיאקיסטים שלום.aviv4_resize.gif
ככה גומאים 10-15 ק"מ ביום. לא כל כך קל. אבל נסבל בהחלט. בל נשכח כי החבר’ה התאמנו לקראת המסע הזה.
 
קקובה. החזאי מבטיח גשם ועוד גשם
השכם בבוקר משתרכת החבורה אל עבר האוטובוס המסיע אותה אל נקודת היציאה בקקובה. השמיים אפורים למדי. התחזית, גשם ועוד גשם. כמו שהצרפתים נוהגים לומר אפריל- מאי הם חודשי ההפתעות. מגיעים לקקובה. הציוד היבש מועמס על סירת הדייגים הממונעת המשמשת כסירת ליווי ואבטחה למסע של הישראלים. יוצאים לדרך, ובלב תיקווה גדולה. תומר אגוזי, ממשתתפי המסע מתאר את היום הראשון בבטאון מועדון "אתגרים" כך: "ביציאה מהנמל ראינו מספר סרקופגים (ארונות קבורה קדומים מאבן) ושרידיה של עיר ליקית, תרבות ששלטה באיזור בשנים 1000-3000 לפני הספירה. העיר ננטשה ככל הנראה סמוך למספר רעידות האדמה שהתרחשו באזור וגרמו לשקיעה של חלק מן העיר לתוך המים, ולתוך המפרץ שבו חתרנו בשלושת הימים הבאים".
את השעתיים הראשונות לחתירה עשינו מעל שרידיה של העיר הליקית השקועה, מביטים מטה במים הצלולים, ומזהירים את רון מפני סירות הזכוכית הרבות ששטו לצידנו".
הנוף פראי ומעורר הוד. צוקים שנשפכים לתוך מימי המפרץ שבו התבצע השיוט. המים צלולים מאוד בצבעי טורקיז. עוד מפרץ ועוד מפרץ. פה ושם פוגשים ביאכטות בגדלים שונים. מדי פעם עוצרים בחוף כזה או אחר למנוחה. מקשקשים, מרכלים, מנשנשים, מסתחבקים.
איילה לשר: "זו הרגשה נפלאה. כל הזמן מספרים בדיחות וצוחקים. זה ממש חופש אמיתי, משוחרר".
בצהריים, באמצע חציית המפרץ, תנאי מזג האוויר הלכו והחריפו. המון גשם החל לרדת. ממש גשם זלעפות. "כל טיפה בגודל של כדור פינג פונג", נזכרת איילה. החתירה הופכת לקשה מרגע לרגע. האנשים נצמדים לבני הזוג שלהם, כמו שעשו באימונים המקדימים. בכל זאת, שלושה קיאקים מתחילים להיסחף עם הגלים הגבוהים והרוח הנגדית החזקה. במצב עניינים כזה, מבצעים תרגולת נוספת, קשירת חבל זה לזה כדי לשמור על כיוון כנגד הרוח והגלים. על הסערה זה לא ממש עושה רושם. רעמים וברקים, כולם נרטבים עד לשד עצמותיהם.
"הרגשתי בסערה הזאת לראשונה בחיי שאני מגיע לקצה גבול היכולת שלי", אומר אחד החבר’ה. "הרגשתי שאם אפסיק לחתור קדימה ולו לרגע, רק אלוהים יודע מה יקרה לי". לאחר שעה ארוכה וקשה, נעלמת הסערה כלעומת שבאה. אפשר לנשום לרווחה. לקראת ערב מגיעים לאי קטן, ומגלים כפר דייגים התקוע בשום מקום. מבט מעמיק יותר בכפר מגלה שזה כפר של משפחת דייגים אחת בלבד. אבא, אמא ושלוש בנות. גמל אחד, סירה אחת, כמה תרנגולות וכמה פרות. זהו. השירותים כאן אמנם חדישים, אך כדי להוריד את המים יש צורך לשאוב מים בדלי מן הים, ו..לשפוך. מי השתייה לעומת זאת, נאגרים מן המים הנשפכים מהגג המשופע בימי הגשם אל תוך חביות. אל דאגה. לא חייבים לשתות. במקרר של הדייג יש משקאות קלים כולל בירות בשפע. aviv3_resize.gif
מאחר והדייג קיבל התרעה מראש על חבורת התיירים – קיאקיסטים מישראל, הוא טרח לדוג מראש כמות של דגים לארוחת הערב. אותה שעה הבנות קילפו תפוח אדמה לצ’יפס, והאמא הסיקה את הטאבון והחלה לאפות עליו פיתות מקומיות. כשהגיעו הישראלים, הגיע הזמן להניח את הדגים לצלייה על הגריל העממי. אחת הארוחות הטובות שאכלנו בחיים, אומרת איילה. אחר כך, מכריעה אותם העייפות והכרס המלאה, ומחפשים פינה לישון. מתברר כי הדייג ומשפחתו ישנים בצד האחד של הבקתה, והצד השני מיועד לאורחים. אבל לא לכל כך הרבה אורחים. כך שחלק מן האנשים נאלץ לישון בשקי השינה על השולחנות ששימשו קודם לארוחת הערב. זה לא מונע מהם להירטב מן הגשם שירד לאחר מכן.
 
דיסקוטק בלי חלונות
בבוקר השכם, כשהתבהר מזג האויר, אורזים את הכבודה כולל ארוחת הבוקר שהכין הדייג, ויוצאים לדרך לעוד יום חתירה חצי מעונן. בדרך לעברו השני של המפרץ, מגלים הקיאקיסטים מישראל סידרת מערות מופלאות, אליהן ניתן להיכנס רק עם קיאק. "זה היתרון הגדול של הכלי הזה", אומרת איילה. המערה הגדולה נוצרה עם השנים עקב תהליכים קרסטיים שונים. היא הייתה כל כך גדולה שכל הקבוצה יכלה להיכנס לתוכה עם הקיאקים. אפשר לקפוץ למים, לצלול ולחזור חזרה.
גם כאן המים צלולים להפליא. איילה מנסה לבצע התהפכות אסקימו, לצלול עם הראש ועם משקפת בתוך המים וליהנות מן המראה. בהמשך מתמרנים בין האיים הקטנים באזור הזה של המפרץ. בתום עוד יום מיגע, מגיעים לתחנה הבאה. מקלחת פושרת במים מצינור מאולתר, ארוחת ערב, ויאללה לקומזיץ מאולתר. אש, בירה מקומית ("אפס-פילזן"). החיים על הכייפק.
בוקר שלישי ואחרון. מזג אויר נוח. רוח קלה, שמש נעימה. קיאקי ה-PRIJON גומאים את המרחק כמו חמאה. חלק. פה ושם עוצרים לצילומים. שיהיו הוכחות בבית. שלווה פסטורלית. שלא ייגמר לעולם. מגיעים לאזור תיירותי ובו סרקופג ענק ומרשים. עוד סיבה לתמונה. לקראת אחר הצהרים מגיעים למבנה של דיסקוטק פתוח בלי חלונות. אחלה מקום לריקודים. קצת משתוללים. קצת צוחקים. אחר כך עוצרים לאכול במסעדה מקומית וקצת סיאסטה. מגיע לאנשים.
מתארגנים לשינה בדיסקוטק. חלק מוציאים ערסלים נוחים. עמיר, גיאולוג במקצועו המתפרנס גם כטייס מסוק משטרתי, מתנדב להסביר על התופעות הגיאולוגיות המשפיעות על הסלעים בסביבה. למרות העניין הרב, העיניים נעצמות.
למחרת כונסים לנקודת ההתחלה. אפשר להתחיל לסכם. בהחלט טיול מהנה, לא קשה מדי. "בטיול הקודם שילבנו שיוט באגם ונהר שנשפך לים והיה הרבה יותר קשה. באגם נכנסנו לסערה ולקח לנו שעות לצאת ממנה. כאן השיוט מתבצע במפרץ, כך שזה מקום מוגן ותנאי הים סבירים בהחלט", אומרת איילה.
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<