כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > קיאקים > קיאק עם לילה
קיאק עם לילה
טיול קיאקים מסוג שונה, מציע מועדון הקיאקיסטים "לב הים" לחבריו. זה סיפור נינוח על חתירת לילה נינוחה מחוף הילטון עד לחוף תל ברוך וחזרה, כולל הקומזיץ והמסיבה שבאמצע. מסע קסום אל השקט של הלילה והאורות המנצנצים מהחוף.
 
קיאק עם לילה
גליון 14
 
מאת אשר וטורי וזיו בן יוסף
כבר הרבה שנים שרמי, ממועדון "לב הים" מחפש לעצמו ספורט ימי אתגרי, עם הרבה קצף בעיניים, מהמורות, נפילות ומי מלח ששוטפים את החניכיים. חיפש עד שמצא את הקיאק. אבל מה, כדי להירגע בין 'אקסטרים' אחד למשנהו, הוא יוצא אחת לשלושה שבועות כמדריך בראש קבוצה של קיאקיסטים חברי מועדון "לב הים" לשיוט לילי, בסגנון של מה שרמי אוהב לכנות, "שאנטי, שאנטי". זאת אומרת: חתירת נינוחות.
צמד המילים הללו, "שאנטי שאנטי", הפכו למילות המפתח גם בשיוט הלילי אליו הצטרפנו לפני מספר שבועות. אין מה למהר. להשתדל לשוט זה לצד זה, ממילא בחושך לא רואים הרבה מלבד ה'סטיק לייטים' המנצנצים באפילה. שיחות נפש חטופות, קצת סיפורי מעשיות וחוויות ממקומות אחרים, שיוטים אחרים, והעיקר הרבה שקט ושכשוך המשוטים בזמן חיתוכם את המים. הלילה אמור היה להיות שטוף אור ירח. אבל כמה עננים קלקלו מעט את התוכנית של המועדון. בכל זאת, הראות סבירה בהתחשב בעובדה שמדובר בלילה חשוך. מים חמימים, סוואלים של מים שמתרוממים כמו דיונות של חול במין ריתמוס ייחודי משלהם.
יצאנו מחוף הילטון. השעה שבע וחצי, רק חלק מחברי הקבוצה המיועדת לשיוט הלילי מגיעים בזמן. אבל יעקב המדריך המיומן מ"לב הים", המיועד להצטרף אלינו, כבר עובד במרץ להכנת הקיאק הזוגי שלו. אחר כך יתברר לנו למה. אסתל, חברתו הצרפתייה מצטרפת אליו לשיוט. זוג נחמד נוסף הוא ישראל הותיק והמבוגר, המצרף אליו את בנו הצעיר, גם כן בפעם הראשונה.
רמי: "מה שיפה בשיוטים האלה שלנו, שאפשר להביא בן או בת משפחה או חבר/ה, להושיב אותם במושב השני בקיאק הזוגי, וכך לערוך להם הכרה עם הספורט הנפלא הזה ולפעמים גם עם הים". מתארגנים על הציוד. רמי עסוק בפרטים הקטנים של כל קיאק, וקשה להשחיל איתו מילה נוספת. אחר כך יתברר שחששנו היה לשווא. בהמשך, עוד יהיה לנו די זמן לשמוע ולהתקשקש איתו, ועוד איך.  מודדים ומתאימים את החצאיות. "אנחנו נראים כמו רקדניות בלט", מתלונן מישהו. אוטמים את 'הנשנושים' ובקבוקי השתייה בקדמת הקיאק. מכוונים את הדוושות, "מה זה, אתם חושבים שאני גמד"? חוזר להתלונן השייט האלמוני. יש גם כמה מרוצים. "אני במקצועי עובד בנק, כל היום יושב על הכיסא שלי מול המחשב. סוף סוף אפשר להשתחרר", אומר חבר אחר. ואחר, אבי, גזרן טכסטיל במקצועו מודה שהוא מכור לספורט הזה. אין כמוהו כדי לשחרר את הראש. הקבוצה מתחילה להתגבש, כעשרים שייטים, צעירים, מבוגרים, מגיל 25 ועד 28. ארבע מתוכן נשים. שרון, מדריכה מהליגה למקומות עבודה, אסתל, חברה נוספת, וקרן, עובדת של השגרירות האמריקאית שראתה את החבר'ה מהחלון משייטים בכיף בים, ונדלקה. קרן זוכה לטיפול צמוד, כיאה לאורחת דיפלומטית רמת מעלה שכמותה. אבל מהר מאוד יתברר שהיא כלל לא זקוקה לעזרה. להפך. ילדות בקליפורניה ליד הים, ועוד כמה שנים של שהייה באפריקה כולל התנסות בשיוטים בנהרות שם, הכשירו אותה היטב להתמודד גם עם הבריכה הים תיכונית החמימה שלנו. ממש בלי שום בעיה.
השעות נוקפות. רמי מצליח לשער שהיציאה תתבצע בסופו של דבר רק בשמונה וחצי בקרוב. מעמיסים ציוד עזרה ראשונה וחילוץ. ערכת טיפול רפואי, כבל גרירה. רמי: "בלעדיו אני לא יוצא לים. מה קורה כשמישהו נוקע יד או שנתפש לו הגב? אלה מקרים שיכולים לקרות". משוט רזרווי, רמי: "לפני שבוע, בים סוער נשבר לי המשוט באמצע השיוט. היית מאמין? מזל שהיה לי את המשוט הרזרווי המצ'וקמק הזה שעולה 80 שקל. כן, המשוט הזה החזיר אותי לחוף והביא אותי הביתה בשלום". בינתיים יש כמה חבר'ה שכבר מתים להיכנס למים, וכבר משתכשכים עם הקיאק שלהם בגלי החוף. רמי לא אוהב את זה ומבקש מכולם לצאת ולהמתין. משמעת, היא כלל בסיסי בכל פעילות לילה.
מוסיפים נור לשעת חירום וזה מועמס על קיאק נוסף. רמי מצביע על הטלפון הסלולרי בשקית האטומה הקשורה לו על הצוואר, כאמצעי בטיחות נוסף. "עליו אני סומך". הקיאקים האחרונים נישאים על ידנו אל עבר קו המים. גם הקיאק שלנו. לובשים את החצאית, ואת חגורת הציפה. אני מצטרף כשייט שני בקיאק הזוגי של רמי. בינתיים הוא מתחיל בתדריך לפני היציאה. ראשית הוא מחלק את הקיאקים לזוגות. מה שנקרא ערבות הדדית. לא להתרחק זה מזה. אין מה למהר. בחוף תל ברוך עשוי לחכות לנו קומזיץ עליז. הקרשים כבר שם מהבוקר.
בשלב הבא, חלוקה לשתי קבוצות, האחת עם רמי, האחרת עם ראש קבוצה אחר. בכל קבוצה יש מי שמוביל ומי שמאסף. רמי: "המאסף צריך להיות שייט מנוסה עם המון יכולת. כי אם תתעורר בעיה עם אחד השייטים, הוא יהיה הראשון שיידרש להעניק לו עזרה".  "למעשה אני מחלק לא רק אנשים, אלא גם אחריות. למה אני צריך כל כך הרבה אחריות על הראש שלי? הרי הראש שלי ממש קטן".
בפועל רמי מתגלה כראש גדול למדי, שדואג לכל הפרטים הקטנים, במין חן אישי שעוזר לקחת את כל ההוראות והכללים בקלות ולהעביר את השיוט הלילי בכיף.
 
סוואלים וגעגועים לירדן
הקבוצה הראשונה יוצאת לדרך, וחוצה במהירות את קו הגלים. אחרי מספר דקות, לאחר שרמי מוודא שהקבוצה הראשונה התקדמה דיה, הוא נותן הוראה לקבוצה השניה שלו לצאת. עוד אחד ועוד אחד עם המון מרץ של התחלת הטיול, וגם אנחנו שואטים קדימה. מהר, מהר, בלי לעצור. אסור להפגין חולשה מול הגלים. רמי: "הגלים ישר יזהו את החולשה שלך ויזרקו אותך לחוף. לכן הדרך היחידה היא להיכנס בהם ראש בראש קדימה". המים החמימים ניתזים על הפרצוף, אבל מתברר שהשיטה של רמי עובדת ואנחנו מוצאים את עצמנו מערבה לגלי החוף.
בכל זאת, הים לא רגוע. אמנם אין ממש רוח, אבל ה"סוולים", אלה גבעות המים הכהות, מתנועעות באי שקט מסביב. מאיפה הם באים אם אין רוח? אני שואל ומתחרט על השאלה. רמי: "מה זאת אומרת, מהים". באמת שאלה טיפשית.
רמי: "מאז שאני בעסק הזה, למדתי שמגיעים לקיאקים רק אנשים מיוחדים, כאלה שאוהבים לעזור בכל מצב. גיליתי עוד, שאם מגיע מישהו שאינו אכפתניק ולא אוהב לעזור לזולת, הוא לא יחזיק הרבה זמן מעמד בענף הזה ויפרוש. יש שייטים של כלי שיט קטנים אחרים, שיעברו לידך אפילו בלי להפנות מבט כדי לברר אם אתה בצרה, האם אתה זקוק למשהו. כלום".
"לפני כמה ימים באתי עם שני קיאקיסטים של ים, שמומחים לחתירה מול הגלים ויודעים לעשות "אסקימו רול" בקלי קלות, לעשות את הירדן ההררי. פגשנו שם שייטת מאחד הקיבוצים שהציעה להצטרף אלינו ולעזור לנו. ובאמת ממש עזרה לנו להתמצא ולא להסתבך שם. בעיקר זה עזר לשני החבר'ה שלי שהיו מומחים בשיוט ים אבל ירוקים לגמרי בשיוט נהרות. בכלל, כל החבר'ה מהקיבוצים ליד הירדן, עוזרים מאד לכל מי שצריך. הכסף לא ממש משחק שם תפקיד. ככה זה עם הקיאקיסטים. רובנו תפרנים".
איך היה בירדן? משהו גדול. בניגוד לשנה שעברה, יש השנה עדין מספיק מים גם ביוני. זה מאפשר לשוט בכייף. הירדן שלנו, בניגוד לנהרות באירופה, אמנם לא משהו, אבל מה שטוב בו זה שהוא כל הזמן במורד, מה שמאפשר לתפוס שוונג קדימה כל הזמן.
החתירה מתבצעת בעצלתיים. במילים אחרות ומדויקות יותר: בנחת. ליד המזח של תחנת הכוח רידינג, עולה טמפרטורת המים באופן משמעותי. "זו ההשפעה העיקרית של תחנת הכוח על הים", אומר רמי. "יש ימים בקיץ, שהמים כל כך חמים שהביצים שלך יכולות להתבשל. כל השייטים יודעים את זה".
הגלים המתנפצים על מזח חברת החשמל, עושים רושם חזק באופן מיוחד. רמי: "רק קיאקיסטים מנוסים ירשו לעצמם לתפוס גלים באזור הזה. שכן על המזח הזה אי אפשר לטפס ולהימלט". במרחק מה מנצנצת מיכלית הפורקת דלק לתחנת הכוח ולידה שני מצופים מוארים. יש ימים שהקיאקיסטים נהנים להתחרות עד למצופים וחזרה, או סתם להקיף אותן. עניין של שעשוע. רמי: "בימים שהאוניה מנקה ושוטפת את עצמה, לפני שהיא מפליגה חזרה, המון טינופת נשפכת לים. אנחנו מרגישים את זה תוך זמן קצר. כי כל החוף כאן מתמלא בזפת וטינופת למשך יומיים או שלושה" (כמובן שזה בניגוד לחוק).
האורות הכחולים של רידינג נשארים מאחור. ובאופק, בצידו הצפוני של חוף תל ברוך, מהבהבת לה מדורה עליזה שעמית הבעיר לכבודנו.
 
על מרץ בידיים ומוסיקת טראנס
עוד חתירה ועוד אחת. הידיים מתחילות לכאוב. רמי: "החוכמה היא לעבוד עם הגוף והכתפיים, ובעיקר ללחוץ על הדוושה של היד החותרת כדי לקבל כוח. כך לא מאמצים יתר על המידה את הידיים, כדי שלא 'יגמרו' מהר מדי. הכנסת המשוט עם יד ישרה, וסיום תנועת החתירה כשהיד בזוית של תשעים מעלות. החתירה בקיאק היא יותר טכניקה מאשר כוח. במיוחד למי שמעונין להשתמש ב'טורינג' קיאק ולשוט איתו מרחקים ארוכים".
צפונית לרידינג, מסיבות טראנס על החוף עם מוסיקה מחרישה אוזניים שקורעת את הלילה. אלה לא צלילי המיית הגלים שהבטיחו לנו. אבל המסיבות באמת לא היו מתוכננות. חלק מהחבר'ה רוצים לחתור לחוף כדי לערוך הכרות עם המסיבה. אבל רמי שומר על סדר. נשארים עם הקבוצה. מהצד של הים, אורות החוף נראים מעט משונים בלילה. לאט לאט מתקרבים לחוף תל ברוך. הנצנצים של הקבוצה הראשונה כבר מטפסים על החול. אחר כך מגיע תורנו. כשאנחנו באים לשאת את הקיאק אל מקומו בחול, הוא נשמט לי מהידיים. רמי מתחיל לצחוק וקרן, מהשגרירות האמריקאית אומרת בהומור אמריקאי בשקט בשקט כדי שהוא לא ישמע. "יש לי פטנט נפלא עבורך כדי לשמור על הידיים. תן לרמי לעשות את כל העבודה השחורה, או לפחות רק תעשה תנועות של חתירה". אנחנו מסרבים בנימוס לעיצה המתחשבת. אנחנו לא כאלה.
סביב המדורה העליזה, ממתין לנו בינתיים עמית עם כל טוב, חומוסים, נקניקיות, פיתות, שתייה, בעיקר בירות. כמה חבר'ה נזכרים בשיוט הלילה הקודם, במהלכו השתכרו חלק מהשייטים, וככה דידו להם ימינה ושמאלה, עליזים וטובי לב, עד שהצליחו לחתור חזרה לחוף הילטון. החומוסים מתחסלים בקצב מרשים. גם החטיפים, סלטי החצילים ותפוחי האדמה שהונחו מבעוד מועד בין הגחלים. החתירה פותחת תיאבון לחבר'ה.
ההפסקה מתארכת. לאף אחד לא בוער. כמה חבר'ה נכנסים להשתכשך בבריכות המאולתרות שבין הסלעים. אחרים עסוקים בזלילה או בהתקשקשות, ורק יעקוב ואסתל עסוקים בהתנשקויות לאור ירח. כל אחד וההנאות שלו בחיים. שעה עוברת, ורמי מתחיל לעורר את החבורה הרובצת על החול לצד הקיאקים. מתארגנים על האשפה כדי שלא להותיר עקבות מיותרים ותורמים את שאריות המזון לקבוצת חוגגים בקומזיץ סמוך. מתארגנים שוב על הקיאקים. חצאיות, חגורות ציפה. רמי לא מאבד את הצפון, ודואג שהזוגות המקוריים ימשיכו לתפקד. הסדר והבטיחות צריכים להישמר בלילה. 
הקבוצה הראשונה חוזרת למים, אנחנו נכנסים אחרונים בקבוצה השניה. כמו קודם, כניסה חזקה ומהירה אל הגלים עוזרת לחצות אותם בצורה טובה וחלקה.
 
שרון מבקשת שיעור פרטי לשיפור הסגנון
מנסים לשמור על הטכניקה של רמי. יש לו סבלנות, וסובלנות כלפי מי שטועה. רמי: "מי שמנווט את הקיאק הזוגי הוא השייט האחורי. לו גם הרבה יותר קל לשלוט בקיאק. לכן, חתור כרגיל והשאר לי את ההכוונה". כן קפיטן.
בעיני שרון מהליגה למקומות עבודה, זה דווקא מוצא חן וגם היא מבקשת שיעור פרטי מרמי. למה שיסרב. רמי: "עיקר הפעילות שלנו במועדון היא הטיולים הימיים. אבל אנחנו גם שמחים לעזור לחברים לשפר את סגנון החתירה שלהם, במיוחד לאור העובדה שיש כאלה שמסיימים את הקורס ושוכחים כל מה שהם למדו ותרגלו. מי שמבקש שיעור לשיפור החתירה מקבל בלי חשבון".
השעה כבר מאוחרת. עוד מעט חצות. רמי דואג להפר את השקט ולהתעניין במצבו של כל שייט כדי לוודא שהוא ער וערני מספיק.
עוד מעט מגיעים לחוף הילטון. אבל הקיאק של ישראל ובנו משתרך מאחור, ורמי לא אוהב את הרעיון. לכן, הוא מכריז על הפסקה מתודית, כדי לאפשר לקיאק הזוגי של ישראל להתקדם קדימה. הוא גם מצמיד לו בן זוג חדש למשמרת.
הקבוצה הראשונה כבר מתחילה לטפס על החול. רמי מורה לקבוצה שלנו להיכנס לחוף דרך המשפך מימין לדגל שבמים. הבעיה היא שיש יותר מדגל אחד וכל קיאק בוחר לו את הימין של הדגל שלו.
ספירה אחרונה. נראה שכולם הגיעו. עכשיו תורנו להפגין פיניש מהיר. חתירה משותפת מהירה, ואנחנו בחול. שטיפות יסודיות של הקיאק ושל הציוד הנלווה. למרות העייפות, למרות השעה המאוחרת. מקלחת של מים חמים במועדון, ואפשר להיכנס למכונית. תודה לאל, או ליתר דיוק תודה גם לעמית, שביקש מהפקחים להתחשב בקיאקיסטים האמיצים. המכונית עודנה במקומה בחניה של המסעדה של שמחה.
הגוף קצת כואב ותפוס, ככה זה בפעם הראשונה, אבל בהחלט עבר בכיף. בילוי נפלא לערב קיץ חמים.

 

מה ההבדל בין שיוט קיאקים ביום לשיוט בלילה?
עמית: "השיוט שקט יותר. בלילות קיים מצב של חוסר ראות כמעט באופן מוחלט. פשוט לא רואים את האופק. גם כשאתה רואה משהוא, אתה לא ממש יודע בוודאות מה אתה רואה".
איך זה משפיע על החותר?
עמית: "זה נותן לו תחושה של סחרחורת, מעין חלום. אין בכלל התמצאות, הכל אפור, אבל כל מילה של החבר שלך נשמעת בברור. זה כמו הסיפורים על אזורי הספר האינדיאנים בשנים הראשונות של ארצות הברית. במצב כזה, יש לך סיכוי גבוה לקבל ורטיגו ולאבד כיוון. כמו במרחבים העצומים של אמריקה בהם לא ידעת איפה צפון ואיפה דרום, כיצד להתמצא. כך בחתירת לילה, ללא מישהו שיכוון אותך אתה עלול סתם לזגזג במעגלים".
איך מתמצאים בכל זאת?
"בדרך כלל כששטים לאורך החוף במקום מוכר, יותר קל להתמצא לפי האורות שעל החוף, ובכל מיקרה אם יש מישהו שמכיר את השטח, זה בהחלט עוזר". "מעבר לזה, ניתן לנווט בלילה בעזרת הכוכבים או מכשור ניווט בסיסי. אבל בדרך כלל אין בו ממש צורך. בודאי לא בקו החוף שלנו, שהוא אזור מוכר מאוד. רק שרוב האנשים מכירים אותו מהצד של החוף ולא הצד של הים"
מה הם אמצעי הבטיחות המומלצים בחתירת לילה?
עמית: "ראשית, רצוי תמיד לצאת לים לפחות עם עוד בן זוג אחד. כך שאם קיאק אחד נקלע לצרות, יוכל לקבל סיוע מיידי מהקיאק השני. שנית, מומלץ תמיד להודיע למישהו בחוף שנכנסת למים. במידה ותתעכב יתר על המידה בים, יהיה מי שידאג לחפש אותך.
בים עצמו, אמצעי הבטיחות מבוססים בראש וראשונה על אמצעי זיהוי מקובלים בלילה, כגון נצנצים, 'סטיק לייטים', וכדומה. ללא אמצעים אלה, במיוחד בלילה חשוך, אי אפשר יהיה לזהות אותך".
האם קיימים כללי משמעת מיוחדים בחתירת לילה?
עמית: "באופן כללי, בלילה יש להקפיד יותר על כללי המשמעת מאשר ביום. אם ראש הקבוצה מבקש לחתור בזוגות או בשלשות, צריך להקשיב ולבצע. לא לחתור מהר מדי או לאט מדי, כדי שלא לאבד את בן הזוג שלך. חתירות הלילה שלנו ב"לב הים", הן חתירות 'סטלבט', יותר בסגנון של 'ערב יחידה' מאשר חתירה ספורטיבית. לכן עמידה בכללים הללו בכלל לא קשה".
מה קורה בשעת התהפכות?
עמית: "התרגולות הן אותן תרגולות כמו ביום. יחד עם זאת, בגלל שאנחנו יוצאים בים שקט, ובגלל שמדובר בחתירה נינוחה, עדיין לא היה לנו מקרה של התהפכות בלילה".
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<