כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > קיאקים > בקיאק אל הזוהר הצפוני
בקיאק אל הזוהר הצפוני
צוות מדריכי מועדון טרה סנטה ממרינה הרצליה יצא למסע קיאקים אתגרי באלסקה. הדס פלדמן ושגיא נחושתן מדריכי קיאקים בכירים מספרים על קרחונים, מפלים, ליוויתנים, כלבי ים וחניות בלתי נשכחות (חלקן פחות נעימות).
בקיאק אל הזוהר הצפוני
גליון 24
כתבו וצילמו: שגיא נחושתן והדס פלדמן
צוות מדריכי מועדון טרה סנטה ממרינה הרצליה יצא למסע קיאקים אתגרי באלסקה. הדס פלדמן ושגיא נחושתן מדריכי קיאקים בכירים מספרים על קרחונים, מפלים, ליוויתנים, כלבי ים וחניות בלתי נשכחות (חלקן פחות נעימות).
אני רואה מדורה, יש שם חוף. סוף סוף נחליף לבגדים יבשים, נקים את האוהל ונלך לישון. אמנם השעה הייתה 01:30 לפנות בוקר אך גווני כחול של ערב עדיין האירו את השמים ואנחנו כבר היינו על המים 4 שעות רצופות. במשך הימים הבאים התרגלנו להירדם באור ולהתעורר באור.
את אותו היום התחלנו ב-17:00 אחר הצהריים, בחתירה מול רוח של 35 קמ"ש, שהלכה והתגברה. בעוד הרוח והגלים מטלטלים את הקיאק, החלטנו לסיים את היום על חוף קטן ומוגן רק שעה אחרי היציאה. ישבנו עטופים בבגדים חמים מול מדורה והכנו ארוחת ערב של קוסקוס וירקות. על בטן מלאה ואחרי נמנום קל, הוצאתי את האוהל והתחלתי להקים אותו כששגיא הסב את תשומת ליבי לכך שהרוח החלה להירגע. alaskab38.gif
"אולי נצא לדרך?" הוא אמר.
"מה , בעשר בלילה?"
"כן, למה לא, השמש הרי שוקעת כאן רק בעוד שעתיים".
היינו בצידו המזרחי של חצי האי קינאי שבדרום מרכז אלסקה.
יום קודם לכן נפרדנו מקבוצת חותרים ישראלים, איתם אנו חותרים בדרך-כלל בארץ, במועדון טרה סנטה קיאקים ימיים, יחד טיילנו, במשך שבוע בין האיים והפיורדים שבמפרץ הגדול פרינס וויליאם סאונד, אלסקה.
התכנית שלנו לשבועיים הקרובים היא לחתור בקיאק ימי, מהעיירה HOMER – לSEAWARD .
קינאי פיורד'ז הינם המפרצים הפתוחים אל האוקיינוס הפאסיפי, שמעליהם בגובה כאלף מטר משתרע אחד מתוך ארבעת שדות הקרח הגדולים ביותר בארה"ב, שדה קרח המסתיים בכל מפרץ בקרחון הגולש הישר למים.
את המסע התחלנו בקצה מפרץ רזורקשיון, וחתרנו דרומה לכיוון האוקיינוס הפתוח, שם קרוב לוודאי יהיו הגלים גבוהים יותר.
לאחר שנת לילה קצרה, קמנו לבוקר ערפילי, ארזנו את האוהל ושאר הציודים חזרה לתוך הקיאק, ויצאנו לדרך. בתאים האטומים למים של הקיאק הימי, אפשר לאחסן ציוד יבש ודחוס במשקל של עד 100 קילו.
בעבר הרחוק שימש הקיאק המסורתי את האסקימואים שחיו, ועדיין חיים בצפון אלסקה, קנדה וגרינלנד ככלי שיט לצייד ליוויתנים. בעולם המודרני הקיאק משמש לספורט ולטיולי קיאקים כדי להגיע למקומות שרק כלי שיט קטן יכול להגיע.
לאחר כשעתיים של חתירה שקטה, כשרוח קלה נושבת בגבינו ועוזרת לנו בהתקדמות עם הקיאקים הכבדים, צעק שגיא: אריה-ים! הזדקפתי וחתרתי במרץ אל המקום בו הוא נראה צולל. עצרנו וחיכינו לראות איפה הוא יצוץ שוב מהמים, פתאום שמעתי נהימה מאחורי הקיאק שלי. הנה הוא! הפעם ראינו אותו מקרוב, אפור וגדול מזדקר מתוך המים. אריה הים שהתלהב מהקהל השתעשע איתנו קצת, הופיע לרגע במקום אחד וצלל חזרה. עלה במקום אחר, חייך ? ונעלם.alaskab31.gif
התעדכנו בתחזית מזג האוויר ממכשיר הקשר הימי שבידינו, בתחזית נאמר שצפויה סופה ולכן החלטנו שכל עוד מזג האוויר נוח לחתירה, נמשיך להתקדם, וכשתגיע הסופה נמצא לנו חוף מבטחים מוגן להתמקם.
הקיאקים נעלמו
באותו יום חתרנו 10 שעות באותו יום וחצינו גם את מפרץ אייליק לפני שהתעייפנו וחיפשנו מקום ללילה. פנינו לתוך מפרץ קטן שבקצהו נגלה לעינינו חוף חולי מוקף הרי שלג שממנו נשפכו מפלי מי קרח צלולים דרך יערות גשם עבותים אל הים. מצאנו את ביתנו לאותו יום. סחבנו את הקיאקים אל החוף, ידענו שהפרשי הגאות והשפל באזור זה מגיעים ל 9- מטר. בשל משקלם הרב של הקיאקים העמוסים בציוד החלטנו לקשור אותם ל גזע עץ שעל החוף ולתת לגאות המים להעלות אותם בנחת, ובכך להימנע מסבלות ומגרימת נזק לגב.
החלפנו את בגדי החתירה לבגדים יבשים, שגיא בישל ארוחת ערב בזמן שאני בניתי את האוהל. אכלנו כמות גדולה של פסטה כדי להחזיר את מאגרי האנרגיה לשרירים וקינחנו בשתיית ייגרמאייסטר, חיפשנו עץ גבוה מספיק כדי לתלות עליו את השק עם כל האוכל וכלי הבישול שלנו. אזור זה, כמו רבים אחרים באלסקה, הינו ביתם של הדובים השחורים ודובי הגריזלי הרבים החיים בהרים, וזאת בשל ריחוקו מכל מקום ישוב. הדובים יכולים להיות חיות סקרניות ביותר ולא רצינו לתת להם סיבה טובה להתקרב למחנה.
קמנו בבוקר בציפייה למצוא את הקיאקים מחכים לנו מחוץ לאוהל לאחר שהגאות העלתה אותם אל החוף. שגיא היה הראשון שיצא מהאוהל עם מברשת שיניים בידו בדרכו לרחוץ במי הים הקרים. כשפתאום שמעתי צעקות היסטריה: הקיאקים נעלמו!!! אני לא מאמין !!! בוא מהר.
היינו על חוף קטן, במרחק כמה מאות ק"מ ממקום הישוב הקרוב, חוף ללא גישה יבשתית ומי ים בטמפרטורה של 6 מעלות. קפצתי מהאוהל מצפה לגרוע מכל, בראשי עברו מחשבות אולי נוכל להזעיק חילוץ במכשיר הקשר הימי?? ומה אם לא תעבור אף סירה באזור בזמן הקרוב. היה לנו גם מכשיר איתור לוויני למקרה חירום בו נזדקק לחילוץ. אבל מה נגיד? היינו טיפשים ואיבדנו את הקיאקים? איך הם נעלמו הרי קשרנו אותם חזק לעץ והים במפרץ היה חלק כמו מראה. כל המחשבות האלו עברו בראשי במשך שניות ספורות בלבד כששמעתי את שגיא מודיע מעבר לכר הדשא הגבוה: מצאתי אותם!!!!
מסתבר שהגאות עלתה גבוה יותר משציפינו והקיאקים זזו עם המים העולים מעבר לגבעה, עדיין מחוברים לגזע העץ. לאט לאט הסדרנו את הנשימה ושיתפנו אחד את השני בתרחישי הזוועה שעברו לנו בראש באותם רגעים.
יומיים חתרנו במזג אוויר סגרירי, ערפל, חלקי כיסה את ההרים והנוף שראינו היה של יערות גשם היורדים אל קו המים. הבוקר השמש הציצה בפעם הראשונה והרגשנו שזכינו ביום קיצי. למעלה מעבר ליערות הגשם, זו הפעם הראשונה, יכולנו לראות את ראשי ההרים המושלגים ובמקומות מסוימים אף בצבץ שדה הקרח הגדול. הסופה שדובר עליה במכשיר הקשר לא הגיעה לשמחתינו, הרגשנו שאנחנו חותרים בגן עדן.alaskab3.gif
באותו היום כיוונו את עצמנו אל תוך אחד המפרצים הארוכים שבסופו נמצא הקרחון נורט-ווסטרן. התלבשנו עם שכבת פליס נוספת מתחת למעיל והוספנו ללבוש החיצוני כפפות פוגיז, כפפות אלו נכרכות מסביב למשוט ולתוכם משחילים את הידיים כדי לשמור על חומן. טמפרטורת המים בקרבת הקרחונים לא עולה על 3 מעלות וכל טבילה מיותרת יכולה להיות הרת אסון. חתרנו כשמסביבנו נוף של הרים מכוסי שלג והמון מפלי מים הנשפכים מגובה עשרות מטרים, התקדמנו בחתירה לתוך המפרץ העמוק שבסופו הקרחון. על המפה שבעזרתה אנחנו מנווטים את דרכינו אפשר לראות סימון למורנה, שזוהי מדרגה מתחת למים במרחק של 5 ק"מ מהקרחון. אותה מדרגה הייתה עד לפני כמה עשרות שנים מיקום הקרחון אך בשל תופעת התחממות כדור הארץ, הקרחונים נסוגים פנימה אל תוך המפרצים בקצב מדאיג.
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<