כחול 74 - אפריל 2018
חג פסח שמח ואביב פורח!



 
דף הבית > מפרשיות > סירות מפיברגלס, אנשים מברזל
סירות מפיברגלס, אנשים מברזל
סיפור מסע שמונת הקטמרנים מקפריסין לתל אביב. משהו על תכנון מוצלח, קבלת החלטות נכונה, לחץ, סערה קשה, ובעיקר רוח האדם

קטמרן

קטמרן
 
אקסטרים קטמרן: סירות מפיברגלס, אנשים מברזל
גליון 9



מאת אשר וטורי

סיפור מסע שמונת הקטמרנים מקפריסין לתל אביב. משהו על תכנון מוצלח, קבלת החלטות נכונה, לחץ, סערה קשה, ובעיקר רוח האדם
יום שישי, 7 בספטמבר. 16 שייטים מותשים בשמונה סירות קטמרן ועוד יאכטה מלווה אחת, חצו את קו המים הטריטוריאלים של ישראל. הם חלפו על פני אוניית "הצבי, והחזיקו חזק בטרפז בדרך למרינה של תל אביב. בכך הגיע לסיומו מסע האקסטרים "עד קצה גבול היכולת", הראשון והיחיד מסוגו בעולם, מקפריסין לישראל..
את שישה עשר המופלאים קיבלו כמה עשרות כלי שייט מן המרינות של תל אביב והרצליה. מפרשיות, יאכטות, סירות מנוע, כמעט כל מה ששט. קבלת פנים השמורה בדרך כלל לגיבורים השבים משדה הקרב. על הפנים המיוזעות, הצרובות משמש ומלח, וסימנים של עייפות של "הקילומטר האחרון ממסע כומתה", נראו חיוכים קטנים של התרגשות וקורת רוח. אחר כך, לאחר כמה שבועות של מנוחה ודיסקוס של מה היה ואיך היה בשיוט המרשים הזה, יאמר איתן פרידלנדר מן היוזמים והמארגנים של שיוט האקסטרים, כי מראה קבלת הפנים, בקטע האחרון, היה אולי אחד הרגעים המרגשים והמאושרים של החבר’ה בכל המסע.
מה שהוציא את הסירות לים, ומה שעורר כל כך את ההתרגשות במרינות, הייתה התחושה כי זה יום גדול לדגם הקטמרן ו לשייט הישראלי. מה שנולד כרעיון "מטורף" לפני כשנה במוחם של קבוצת חברים, הפך היום למציאות ולהישג לפי כל קנה מידה בינלאומי..
 
יציאה מלווה בחששות
בפעם הראשונה, פגשנו בשייטי הקטמרנים של ביום שבת, ה- 1 בספטמבר, בשעה שעסקו בהעמסה של הסירות על מתקן הנשיאה המיוחד במרינה של תל אביב. אנשים מהישוב, וקצת יותר. חלקם אנשי הייטק, חלקם בעלי תפקידים בכירים במשק. המשותף לכולם, ההתמכרות הזאת לשייט הקטמרנים.
"הבוס שלי, מנכ"ל תשלובת כיתן, גייא עוזרי, אומר לאישתי שהוא מוכן לממן לי כל יציאה לים", אומר דן קב " כי זה הרבה יותר זול מאשר לממן טיפול של פסיכיאטר. "אחרי כל פעם שאני יוצא לשיוט, אני חוזר לעבודה רגוע, ומתפקד הרבה יותר טוב".
באותן שעות, היה מעט קשה לשוחח איתם. קצת מתוחים, מרוכזים בהכנות ובאריזת כל הפריטים שישמשו אותם במהלך המסע, חלקם פריטים שתוכננו במיוחד בעבור השיוט הזה. כגון, שק אטום למים עבור המזון והציוד האלקטרוני. האם יחזיק הציוד מעמד? האם ניתן יהיה להשתמש במכשור מתוחכם המשמש יאכטות בשיוט סירות קטמרן? האם התאורה של הנצנצים תספיק ללילה, ומה יהיה בזמן חציית הים, בין לימסול לתל-אביב, עם הסירה עצמה שבוניה ומתכנניה יעדו אותה לשייט חופים קליל של שבת בבוקר?
"ניסינו לחשוב על כל האפשרויות", אמר אז פרידלנדר, "אבל ברור שעוד עלולות לצוץ הפתעות בדרך".
מוטי, האיש שאחראי על הלוגיסטיקה, מבצע בדיקות אחרונות, על פי רשימה מסודרת. ההצלחה של המסע תלויה במידה רבה בפרטים הקטנים. העדרו של פריט חיוני עלולה להכריע את גורל המסע כולו. מי שחסר לו פריט מסוים, נדרש על ידי מוטי לדאוג להשלמתו המהירה. כבר אין זמן. על פי התכנון, אמורות היו הסירות לשוט במבנה יהלום, שתי סירות בכל פינה. הרעיון הוא לבנות אחריות הדדית של צמדי הסירות, במקרה של איבוד קשר עם יתר סירות הקבוצה.

יום שני. יוצאים לדרך. אין נקודת חזרה. ההגעה לנקודת הזינוק בנמל לימסול, התבצעה באמצעות אוניית נוסעים רגילה שהפליגה מנמל חיפה. העמסת הסירות על האוניה, כמעט כמו כל דבר במסע הזה, הייתה פרויקט בפני עצמו, והצריכה תכנון קפדני מורכב ויחודי. שכן גודלן יוצא הדופן של סירות הקטמרן, חייב תכנון ובניה של מתקן נשיאה מיוחד, (למעשה שניים, ארבע סירות בכל אחד). איתן פרידלנדר: "כל הזמן התפללנו שהתכנון של דן מדויק, ושהסירות יגיעו בשלום ליעדן. בסך הכל מדובר בגוף פיברגלס עדין מאוד".
לאט לאט הוכנסו הסירות לבטן האוניה. חלק מהשייטים נותר כל זמן ההפלגה ללימסול בסביבת הסירות. שכן מדובר באוניית נוסעים, והיה צריך להבטיח שאיש לא יפגע בסירות הללו בשוגג או במזיד.
הגעה ללימסול. בנמל הקפריסאי, פגשו שייטי הקטמרן הישראלים בפנים המוכרות של פפה ואסילי וחבריו השייטים הקפריסאים. פפה התברר כאיש ארגון מדהים. תוך זמן קצר, הועמסו הסירות בעזרת מנופים על משאיות מיוחדות והועברו למקומן במרינה המקומית, לא לפני שהקפריסאים המשתאים מדדו את רוחב מתקני הסירות, כדי לבדוק האם השייטים ה"משוגעים" מישראל לא טעו קצת. מכס, ניירת, לוגיסטיקה, הכל מהיר וחלק. אפשר להתמקם בחדרים שהוזמנו עבורם במלון פיט רפאל המקסים.
דודי ברסלר: "היה כל כך כייף למצוא בארץ זרה חבר’ה שמחכים לך, ודואגים לפטור אותך מכל הבעיות. באמת כל הכבוד לפפה ואסילי".
יום שלישי אימון ראשון, יום רביעי אימון נוסף לבדיקת הציוד והים. חזרה גנרלית. בערב, ארוחת ערב חגיגית שערכו לכבודם הקפריסאים, על פי מיטב המסורת. יופי.
 
יום חמישי, יוצאים לדרך
תחזיות מזג האוויר שהחלו לזרום אל מארגני השיוט, מרגע ההגעה לקפריסין, לא ניבאו טובות.. הקפריסאים דיברו על 35 קשר ואף על 45 קשר, ועל סערה אדירה הנמשכת כבר כמה ימים. אצל איתן, דודי ובועז, ה"אבות" של הפרויקט, פירפרו הפרפרים בטן.
איתן פרידלנדר: "זו הייתה לבטח אחת ההחלטות הקשות שהחלטתי בחיי. ידעתי שהאחריות לקבוצת האנשים עם הפנים החיוורות הללו, מוטלת על כתפי".
במצב הזה, נכנס לעבי הקורה החזאי של חיל הים, שהחליט להתלוות במיוחד לשיוט הזה. על פי החזאי של חיל הים, שייטי הקטמרן צפויים לפגוש רוח ערה בעוצמה של 15-20 קשר, אך חלשה בהרבה מההערכות הקפריסאיות, כך שהמסע הנו בהחלט בגדר משימה אפשרית. בשלב מסוים, מצוידים בדעת המיעוט של חזאי חיל הים ("איתן: הוא לא יודע עד כמה אני חייב לו"). מחליטה החבורה להמר על חלון ההזדמנויות הנדיר בין שתי סערות גדולות, ולצאת לים.
שתיים עשרה בצוהריים, 9 בספטמבר, צילום קבוצתי למזכרת "בדקה ה- 91". יש גם מישהו שדואג לומר "און רקורד" למצלמה של ערוץ 2, ’אני מתגעגע לאשתי’. שיהיה. מי יודע מה יכול לקרות בשיוט כזה. בהתחלה קצת מתברברים בתוך המרינה, ולבסוף מחליטים להפליג מתוך חוף הרחצה של בית המלון. לרגע בודד אחד במסע הזה, חוזרת הקטמרן להיות סירת חוף של שבת בבוקר. ממש כמו בארץ. יוצאים לים מן החוף, וקדימה.
 

את החבורה מקדמת רוח דרומית מערבית בין 25 ל- 30 קשר. מהירות הפלגה כ- 14 קשר. בסרט שהוכן על ידי ערוץ 2 על המסע, רואים את מוטי זלצר ואבי רייך פורצים קדימה, ואחריהם את האחים הרצוג עם הבידונים באוויר. בכלל, יש לא מעט זוגות בני משפחה אחת במסע האקסטרים הזה. אחים או אבות ובנים. בהמשך, רוח 12 קשר נהדרת, הגורמת אפילו ליאכטת האם של איתן מרקוביץ, לאמץ קצת את המנוע כדי להשיג את החבורה. הרבה התרגשות באוויר, הרבה התלהבות.
לאט לאט, הרוח התחזקה. לכל השייטים היה ברור כי גם אם יתמזל מזלם והתחזית האופטימית של חזאי חיל הים תתאמת, מדובר בשיוט לא קל, הדורש מאמץ פיסי גדול מאוד. אי אפשר להרפות רגע מן הטרפז, אי אפשר לנקר. כל הזמן להיות מרוכז, לנווט נכון, לשמור על קשר עם האחרים.
האחים הרצוג, בפוזה של מתרוממים באוויר, ועם פטנט ייחודי של כיסא קשור, מאפשרים לעצמם קצת נוחיות נדירה לזמן מוגבל. בהמשך ההתקן לא מחזיק מעמד, אבל השניים לפחות הרוויחו ביושר כמה שעות ישיבה.
 
סירה מתהפכת, מישהו צריך להחליף את יוני
80 מייל מקפריסין. נכנסים ללילה. תחושה מדהימה. אור ירח מלא. על השחור שחור של המים. בודקים שהציוד כשורה, גם ביאכטת האם, ומדליקים תאורה. מתכוננים למבחן האמיתי.
דודי ברסלר: "היה לנו בסיס טוב, כי התאמנו גם בשיוט בלילה. אבל זה לא היה דומה לדבר האמיתי. באימונים שטנו לאורך החוף, במזג אוויר שקט, ועם רעננות יחסית. כאן, זה שונה. היינו צריכים להתמודד עם עייפות מצטברת, ועם חששות כבדים מפני הסערה המצפה לנו כחלק מהעניין".
דן קב: הלילה היה הקטע שבו ההחלטה לשוט בזוגות הייתה צריכה להוכיח את עצמה. שכן בראש וראשונה בכל מקרה של תקלה או של בלגן בסערה, הסירה צריכה לחפש את בת הזוג שלה ולהיעזר בה בשעת הצורך".
בינתיים הרוח נחלשת. 8 קשרים בסך הכל, והחבורה מפליגה במהירות של 9 קשרים. צריך להיזהר. עבור ספינות המפליגות באזור, הקטמרנים הם בגדר רואים ואינם נראים. צריך לסמוך בעיקר על הניווט של ספינת האם, ועל תרגולת הנצנצים. לשם כך צריך לצמצם טווחים על מנת שיהיה אפשר לראות את כולם, ולהגיש עזרה במידת הצורך.
בשלב מסוים בלילה, מתברר שהיה זה שיקול. נכון. הסירה של דודי וצחי לא עומדת במעמסה, והמוט המקשר נשבר. כל הסירות חגות מסביב, ושני חבר’ה מספינת האם, משה אלרועי האיש הטכני ורוני קליימן, קופצים לעזור, בשעה שמאיר ריבה היושב עדין בספינת האם, מאיר את הסירה בזרקור חזק, המסייע בתיקון התקלה.
קצת אלתור, קצת חוש טכני, וכעבור שעה התקלה מאחורנו. אפשר להמשיך.

עוד 95 מייל עד לחופי תל אביב. הרוח מתחזקת מעט, וגשם יורד. שקט אלוהי בתוך הים השחור. העייפות מתחילה לתת את אותותיה. גם הים מתחיל להיות גלי. החבר’ה מדברים על רוחות במהירות 17 עד 27 קשרים. זו הסערה לה ציפו כולם בחשש גדול
דן קב: "במצב של רוח כל כך חזקה שמגיעה קרוב ל- 30 קשר, טבעי שיהיו בעיות בעבודה של הזוגות. לכן תכננו מראש את השיוט הזה, כך שכל סירה תוכל לתפקד גם כיחידה עצמאית ללא קשר עם היתר".
הסערה מחייבת ריכוז מכסימלי. אין זמן למנוחה. בשלב מסוים, הסירה של אבי רייך ומוטי זלצר מתהפכת, היפוך מושלם של 180 מעלות. השניים, שייטים מנוסים מנסים להפוך את הסירה בעצמם, אך הדבר אינו עולה בידם. משה אלרועי, איש קטמרנים ותיק, קופץ גם הפעם מן היאכטה ושוחה אל השניים במטרה לעזור. אך הדבר אינו עולה יפה. מחליטים לקשור את הסירה בכבל ליאכטה, ולמשוך במטרה להחזירה למצבה הטבעי. איתן מרקוביץ, בעל היאכטה, מנצח על החילוץ שמסתיים בהצלחה. אפשר לסמן עוד וי, ולהמשיך בשיוט.

03:00 לפנות בוקר, עוד 170 ק"מ "יאמנייק". הרוח הדרומית הרפתה מעט, 15 קשר. ומזג אויר נוח.. הקטמרנים נהנים מהפוגה קצרה שבין הסערות, ואפילו מקוים שהרוח תתחזק. לקראת בוקר הרוח נענית ביתר שאת, ומתחזקת לאט לאט. היא מתחילה להגיע לכ- 30 קשרים. גלים גבוהים בגובה של למעלה ממטר. זו הסערה העיקרית ממנה חששו החבר’ה. באופק כבר רואים מבעד לערפילים את חופי ארץ הקודש, אבל בינתיים מחזיקים חזק בטרפז. יוני אונטקוביץ מתחיל לאותת שהוא לא חש טוב. מתברר כי במשך שעות הוא לא חדל להקיא. בדיוק עבור אירועים כאלה, גויס מאיר ריבה, אח של הרופא של המסע ד"ר דני ריבה, כשייט מחליף. ההחלפה מתבצעת בזריזות יחסית, ובתנאים קשים. מאיר תופס את מקומו של יוני על הטרפז, יוני מקבל טיפול מסור על היאכטה מידיה של עיתונאית שהתלוותה למסע, וממשיכים הלאה.
אברהם אורי, בן הזוג של יוני: "היינו חייבים להחליף את יוני, במצבו לא הייתה לנו ברירה. אבל הוא עמד במשימה בכבוד. בסך הכל הוא תפקד מרבית המסע, ותפקד מצוין למרות העובדה שהוא חש ממש רע".
מאיר ריבה, השתלב חיש בסירה החדשה. אחיו, ד"ר דני ריבה, שתפקד גם כרופא מלווה על ספינת האם, אמר אחר כך, "בסך הכל כולם החזיקו מעמד יפה. חוץ מיוני שהקיא 18 שעות רצופות, כולם החזיקו מעמד יפה. הרי מדובר במקצוענים עם ניסיון. מי שהתקשה היו דווקא העיתונאים שהתלוו לסירת האם. הם לא היו רגילים להפלגה בכלי כזה בים, ופחדו מאוד, בעיקר ממה נעשה אם יקרה משהו’".
התכנון המדוקדק מוכיח את עצמו. גם תרגולת הנצנצים, ונהלי העברת האנשים והציוד התבצעו בצורה מוצלחת. אולם בעיות מתגלות בתחום התקשורת. הבעיה העיקרית שהתעוררה במהלך המסע, הייתה קריסתם הכמעט מוחלטת של כל מערכות הקשר. שייטים שניסו להחליף סוללות במכשירי הקשר שלהם, גילו שנכנסו אליהם מים ושיתקו אותם לחלוטין.
כבר בוקר. השעות האחרונות מתגלות כמו תמיד כשעות הקשות ביותר. עוד כמה עשרות מיילים מפרידים בין הסירות לבין הסוף. יצרני הקטמרנים הללו לא חלמו שהסירות שלהם יצטרכו לעמוד ובהצלחה במסע כה קשה.
העייפות המצטברת נותנת את אותותיה. אבל אסור להישבר. מביטים בג’י.פי.אס, רואים את האדמה מתקרבת ומתעודדים קצת.
הגלים ממשיכים להכות על דפנות הסירה. החבר’ה רטובים. איתי הרצוג: "איך אתה מזהה סערה רצינית, לפי הסוולים הענקים שבאים לקראתך. זה נראה ממש מפחיד."
 
קבלת פנים של גיבורים
עוד מעט צוהריים. במרינות של הרצליה ותל אביב פשטה השמועה עוד בתחילת השבוע, על בואם של שייטי הקטמרן מקפריסין. כל מי שיכול היה, עלה על כלי השייט שלו, ויצא לקראת הקטמרנים. המראה היה מרהיב ומרגש כאחד. עשרות כלי שייט, מפרשיות לצד סירות מנוע וסירות משוטים, יאכטות בגדלים שונים, כולם חגו סביב "הצבי" וקראו לעבר שייטי הקטמרן קריאות עידוד.
דן קב, עם פנים שפוכות והמון התרגשות, בתגובה ראשונה לאחר תום השייט, "היה קצר מדי ומהיר מדי. לפני שאתה אומר ג’ק רובינזון, זה נגמר".
התרגשות מיוחדת אצל יעקוב (ג’קי) הרצוג, אבא של יובל. ג’קי, רב חובל ותיק, עקב בדריכות ובחשש אחר נתוני מזג האוויר שהצביעו על סערות קשות.
ג’קי: "לא חשבתי שהם יצאו לים במזג אוויר קשה כזה. לכן מן הרגע ששמעתי שהם יצאו, הלב שלי ממש פרפר. מי כמוני יודע שזו משימה בכלל לא קלה".
לאט לאט הסירות גומאות את המיילים האחרונים ומתקרבות למרינה. עכשיו אפשר להתחיל ליהנות. מן השמש ומהאווירה החגיגית שמסביב. איתן פרידלנדר אפילו מרשה לעצמו לתת ראיונות עיתונאיים תוך כדי ניווט הסירה שלו עצמו. "אני יכול לומר שהמסע הזה הוכיח כי הייתה לנו תוכנית טובה, אבל הביצוע היה הרבה יותר גדול. אתמול בבוקר רעד לכולנו הפופיק מפני הרוח, אבל הימרנו על החזאי של חיל הים, והימרנו נכון. מתברר כי הוא היחיד שחזה בדייקנות את מזג האוויר הצפוי לנו".
מה היה הכי קשה?
פרידלנדר: "הייתי אומר שהצורך לשמור על ריכוז גבוה וערנות מלאה כל הזמן, היו הדברים הקשים ביותר".
משטרת הגבולות קצת מתבלבלת, איך ואיפה לבצע את בדיקת הדרכונים. בסוף מחליטים לקצר את העניין, ולבצע את התהליך בחוף, לפני שהחבר’ה יפלו מהרגליים. בעייפות הגדולה, חלק מהסירות מגיעות לחוף גורדון במקום למרינה, מה שחייב אותן לחזור לים ולהגיע למבדוק במרינה התל אביבית. במקום כבר ממתין להם קרנבל קטן שארגנה המרינה של תל אביב. הבירה נשפכת כמים, מוסיקה לעניין, אנשים ב"היי" , "לא ציפינו לזה. ממש כייף", אומר איתי הרצוג.
 
כמו סקס מוצלח
אחרי שנרגעים, מתחבקים עם האשה, מנשקים את הילדים, מנסים להירגע ולעכל את מה שהיה. אשתו של איתיהרצוג, עם התנוקת המשותפת בת השלושה חודשים בלבד (כבר עברה את טבילת המים הראשונה עם חליפת הצלה מותאמת), לא ממש מרוצה מהעניין: "עקרונית אני הייתי בעד המסע הזה, אבל בוא נאמר שהוא נפל לנו ממש ממש ברגע הלא מתאים". איותי מחייך, מודה באשמה. "זו הייתה פשוט הצעה שלא יכולתי לסרב לה". בינתיים אל חברי הצוות המוביל מגיעות שיחות טלפונים ופניות מכל העולם, כולל מיצרני הסירות המשתאים המבקשים לקבל דו"ח על עמידותן במסע המפרך.
הצוות המוביל נפגש לניתוח מקצועי של המסע, מעבר לחוויות. הבעיה המשמעותית איתה יהיה צורך להתמודד בעתיד, היא בעיית הקשר והשליטה בין כלי השייט. "למזלנו העניין עבר בשלום. אבל בסערה עוד יותר חזקה, עם בלגן יותר גדול, היינו יכולים למצוא את עצמנו בבעיה רצינית מאוד", אומר מישהו. השיטה נבחנת מחדש, כולל בעיית החלפת הסוללות, אולי כלי קשר עמידים במים, והצורך בספינת ליווי נוספת.
 
"הסירות החזיקו אמנם מעמד יפה בסך הכל. אבל לא בטוח שהן היו מחזיקות מעמד בסערה חזקה מזו שהייתה לנו", אומר איתן פרידלנדר. "לדעתי הסירות הגיעו לקצה גבול היכולת, כמו המסע כולו, השייטים והמשפחות של כולנו. זו הייתה המטרה. מבחינה זו השם שבחרו לנו החבר’ה ממשרד הפרסום באומן בר היה בהחלט קולע"
שבועיים אחר כך, במסעדת "מועדון השייטים" בבניין המנהלה במרינה בהרצליה, אפשר לחגוג. "יש מעט דברים שבן אדם יכול לספר אחרי הרבה שנים לנכדים שלו, שיש בהם אתגר ולקח על רוח האדם" אומר דודי ברסלר. "זה אחד הדברים הבודדים בחיי שאוכל לספר עליו ובגאווה. אחרי דבר מן הסוג הזה, אתה מרגיש שהגשמת משהו".
"קראנו למסע הזה אקסטרים- עד קצה גבול היכולת. וזה בדיוק מה שזה היה. בכלל אם חושבים על זה, מה יש לגבר בחיים שלו? עבודה? משפחה? סקס? אתגר מן הסוג הזה הוא מסוג התבלינים שיכולים להוסיף לחיים שלך. ברור שלא כל אחד מתאים לים ושייט. או שיש לך את זה או שאין לך את זה".
"אחרי מסע מן הסוג הזה, אתה חש מן הרפיה כזאת, כמו אחרי סקס טוב", מתאר פרינדלנדר. "יש בזה דבר שקשה לתאר אותו. התחושה הכי חזקה שלנו היא שאנחנו אוהבים לשוט. ולשוט כמו במין, יש שמדברים עליו, יש שצופים בו בסרטים, יש שקוראים עליו או מרכלים עליו. אבל עד שאתה לא עושה את זה באמת, אתה לא מבין מה זה".
 
"והרשה לי לצטט מתוך השחף: מכל השחפים אהב לוינסון את הטיסה עצמה. ואנחנו אוהבים יותר מכל לשוט".
ואולי בגלל זה, הציפו הטלפונים כבר למחרת החזרה לתל אביב את הסלולרי הפרטי של איתן פרידלנדר, מצד מרבית משתתפי המסע, בשאלה אחת ויחידה: מתי יוצאים למסע הבא.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<