כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות בעולם > מהאגמים הגדולים לתפוח הגדול- חלק א'
מהאגמים הגדולים לתפוח הגדול- חלק א'
סיפורו של דובי קליין שקנה יאכטה קטנה באגמים הגדולים שבארה"ב ועשה את כל הדרך לים הקריבי.
אחרי שנים של נדודים ועבודה על ספינות בים התיכון, הקריבי, האוקיאנוס ההודי והאטלנטי החלטתי שהגיע הזמן להתיישב על אדמה מוצקה ולנסות שגרת חיים רגועה וקבועה. הגעתי בטיסה לאי אנטיגואה שבים הקריבי, שם יש לי חברים טובים ושם אני אשתקע לי (לעת עתה) מקום בו לעולם לא יהיה לי קר...
אנטיגואה הוא אחד המקומות העיקריים בו שוהות יאכטות המפרש הגדולות בעולם בעונת החורף הצפוני ולכן גם אוכל למצוא בקלות עבודה אם אצטרך. אני מעדיף עבודה שמסתיימת בערבו של יום כך שאוכל ללגום כוסית רום על המרפסת בבית בסוף של יום עבודה. הגעתי לדירה ששכרו עבורי חברים מבעוד מועד וכדי שלא יהיו ספקות באשר למטרת בואי קניתי לי אוטו. חשבתי לחפש עבודה בנחת ובינתיים להסתובב באי. מהר מאוד הגיעה הצעת העבודה הראשונה, שאחריה הגיעו עוד ועוד הפלגות. להשתעמם לא השתעממתי.
 
מצאתי את האשליה
סוף עונת התיירות והיאכטות מגיעה ומוצאת אותי עם קצת כסף וללא כיוון. אני משוטט ברשת האינטרנט ומחפש לי יאכטה. החלטתי לטוס לארה"ב, לשכור רכב ולחפש לי יאכטה משלי. נחתתי בוושינגטון, והתחלתי להיפגש עם אנשים ולראות יאכטות. בתמונות שרואים ברשת כלי השיט נראים טוב בהרבה מאשר במציאות. בעודי מחפש ראיתי מודעה על יאכטה הנמצאת באגם אונטריו (גבול ארה"ב - קנדה), החלטתי לנסוע ולראות אותה.
הייתה זו אהבה ממבט ראשון... יאכטה דו תרנית אדומה באורך 28 רגל ובמצב מצוין. שמה ILLUSION. היאכטה היא28 SABRE, ספינה קטנה וחזקה, דגם מוצלח שיוצר במשך 15שנים ברציפות בשנות השבעים והשמונים. הבייבי הזו העבירה את חייה במים מתוקים כשאת רוב השנה היא מבלה על החוף (מי המרינות קופאים בחורף) עם תרנים מורדים. הנירוסטה ללא טיפת חלודה והיא תוחזקה על ידי בעלים יחידים במשך כל 35 שנות חייה. המנוע Volvo Penta MD7A, 13 כוחות סוס שלא עבד קשה בחייו, לא יותר ממאתיים שעות. קניתי מיד.
עכשיו צריך להתחיל ברכישות נוספות ורבות כי היאכטה לא שמשה למגורים אלא רק להפלגות יום של שעות ספורות כל פעם. כמו אמריקאי טוב נסעתי לרשתות הגדולות וקניתי כל מה שבן אדם צריך כדי לחיות: כלי מיטה, כלי מטבח, כלי עבודה ועוד ועוד.
 
הפלגה בתעלה
חברי, אמיר למדן הגיע מאנטיגואה כדי להפליג אתי עד לניו יורק סיטי. יצאנו מ Wilson שבדר'-מע' אגם אונטריו לכוון Oswego, שם נוריד את התרנים כדי שנוכל לעבור ב Erie Canal ולהגיע אל נהר ההדסון. התעלה נחפרה בכדי להקל על החקלאים לשנע ולמכור את התוצרת החקלאית שלהם בערים המרכזיות והיא מהווה פרק חשוב בהיסטוריה האמריקאית. הלילה יפה ואנחנו מפליגים ברוח צד של כ- 15 קשר עם ארבעה מפרשים!!! ומתקדמים במהירות של כ - 7-8 קשר. באמצע הדרך עוצרת אותנו ספינה של משמר החופים האמריקאי, אנחנו כלי השיט היחידי על האגם בלילה והם באו לראות מה הקטע. בנחמדות רבה הם בדקו את מסמכינו ואיחלו לנו הפלגה נעימה. ב-Oswego הורדנו את התרנים וקנינו אישור מעבר של 10 ימים בתעלה. בתעלה עוצרים כל לילה במרינה אחרת, העגינה בחינם כדי לעודד תיירות באזורים שכוחי אל אלו.
הנווט בתעלה הוא בעזרת מפות שנראות כמו מפות סימון שבילים. אנחנו מפליגים בין מצופים ממוספרים ומחליטים היכן לפנות בתעלות לפי הפיצולים במפה ומספרי המצופים וכמובן שצריך לקבוע היכן עוצרים ללילה כי אסור להפליג בתעלה בשעות החשיכה. חשוב גם לציין כי בארצות הברית שיטת סימון המצופים היא IALA B, מה שאומר שכשמפליגים בתעלה (תלוי בכיוון כמובן), או נכנסים למרינות, המצוף האדום נמצא בצד ימין והירוק בשמאל, בדיוק הפוך ממה שאנו רגילים אליו. גם לזה יש משפט שעוזר לזכור red right returning.
בדרך עוברים בנופים קסומים וירוקים ועוצרים בעיירות קטנות עם הרבה היסטוריה וגם באגמים שבמסלול. לאחר כמה ימים הרגשתי שהמדחף תקוע, צללתי אליו וגיליתי שעשבים פשוט "חנקו" אותו ובעזרת סכין ניקיתי אותו והמשכנו בדרכנו.
 
בדרך אל ההדסון
כדי להגיע לנהר ההדסון צריך לרדת בגובה. לאורך התעלה ממוקמים "לוקים" אליהם אנו נכנסים תוך שאנו מתקשרים עם מפעיליהם בערוץ 13 ומחכים לאור הירוק ברמזורים שנמצאים בכניסה וביציאה מכל "לוק". ה"לוקים" עובדים לשני הכוונים כך שיש גם אנשים שעולים אתם במעלה התעלה לאגמים הגדולים שמהם באנו. ב"לוק" צריך לאחוז בעזרת חבלים או קדום בכבלים שנמצאים בצדי ה"לוק" בכדי שהספינה לא תסתחרר עם כניסת\יציאת המים.
הגענו לאגם Oneida ומצאנו מרינה נחבאת אל הכלים בעיירה שכוחת אל. בעודנו נכנסים למרינה עם התרנים שכובים לאורך הספינה פונה אלינו בחור על מנועית: "are you lost?", כנראה שלא מגיעים לפה אנשים זרים. האירוח המקומי היה נפלא ושמו אותנו מול הבר של המרינה, זמן לשתות. בבר בעודנו מדברים בעברית פונה אלינו בחור מקומי ושואל:" are you speaking Canadian?", הוא התכוון ברצינות וכשענינו שאנחנו מישראל הוא שאל מאיזה אזור. התרבות האמריקאית: אתה לא מזהה את השפה של שכניך אבל אתה מכיר אזורים בישראל???????
שלושת הלוקים האחרונים בתעלה התברכו בנוף היפה ביותר, כי הם הכי גבוהים ויורדים בהם כ 15 מטרים בכל לוק, אחר כך מגיעים לנהר ההדסון, הנוף משתנה ומגיעים ללוק האחרון בהפלגה זו, שהוא לוק פדרלי ומתוחזק ע"י הממשלה הפדרלית.
על ההדסון הפלגנו למרינה קטנה בעיירה שנקראת Castleton שם נוכל להרים חזרה את התרנים. הרמנו בכוחות עצמנו את התרנים לפי מה שראינו בזמן ההורדה ב- Oswego ומה שצילמנו למקרה שלא נזכור, כמובן שברגע שהתרנים היו כבר באוויר שטף אותנו גשם כבד. מרוצים מההצלחה עזרנו לזוג שחיכה לתורו במנוף להרים את התורן שלהם. הזמן טס לו ואמיר צריך לטוס חזרה למשפחתו, הגענו יחד עד ל Albany עיר הבירה של מדינת ניו יורק משם אמשיך לבד.
רק אני והאילוז'ן שלי

עכשיו זו האילוז'ן ואני, לילה ראשון לבד ואני קשור למצוף בקסלטון, המרינה בה הרמנו חזרה את התרנים. מעכשיו המרינות עולות כסף והרבה לכן אני אעגון בנהר ההדסון כל לילה.
במרינה פגשתי את סקיפ, בחור בשנות השבעים לחייו שמפליג לבדו על מפרשית של 25 רגל. הוא קנה אותה במדינת מרילנד ומפליג איתה אל ביתו באחד האגמים אשר בצפון. ישבנו על כוס בירה וסקיפ סיפר לי על ההפלגה שעבר וגם נתן לי את כל המפות שלו מכאן ועד למדינת וירג'יניה. אנשים טובים באמצע הדרך.
הכיריים שלי הן שילוב של כיריים חשמליות וכיריים שעובדות על אלכוהול. קניתי אלכוהול מיוחד לכיריים וניקיתי את המעברים בתוך הכיריים כי צריך ל"פמפם" ולשמור על לחץ של אלכוהול בצנרת. אני לא מצליח לסדר את הכיריים ומחליט לקנות גזיה לקמפינג כדי שאוכל לבשל כמו שצריך וכמובן בשביל הקפה של הבוקר. קניתי לי גם מקלחת שדה שאוכל לתלות על הסיפון כדי להתרחץ, מכאן והלאה אני עצמאי.
אני ממשיך לרדת דרומה לאטי כשאני מפליג בין 3-5 שעות בכל יום ועוגן בפינות נידחות של הנהר כל לילה, רק אני והאילוז'ן שלי. הגעתי לעיקול בנהר שנפתח למקום שמאפשר הפלגת מפרשים קצרה, התגעגעתי ולכן אני מחליט להשתעשע קצת. הפלגה קצרה של 20 דקות התארכה לשלוש שעות של הפלגה הלוך וחזור באותו הפיצול בנהר, כמו ילד בחנות ממתקים. בלילה זרקתי עוגן שמח וטוב לב.
חבר נוסף מגיע באמצע ספטמבר, אלכס גנין, הוא בא להפליג אתי עד פלורידה ואולי גם לבלות קצת זמן בבהמס. עכשיו סוף אוגוסט ואני מפליג לי לאט מאד בדרכי לניו יורק כדי לבלות כמה שפחות זמן בתפוח הגדול כי שם המחירים במרינות יקרים מאד מאד ולי אין עדיין דינגי המאפשרת עגינה על הנהר כדי לחתור העירה כל יום.
ההפלגה על ההדסון נעשית גם היא בין מצופים רק שהמרחק בין המצופים הוא גדול כי הנהר רחב ידיים וצריך לתזמן את היציאה והעגינה לפי זרמי הגאות והשפל כדי לא להפליג במקום.
אני מושך את הזמן על הנהר ונהנה מהנופים שלו, הכי יפה היה האזור ליד מכללת West Point, שם הצוקים הירוקים משתפלים בשלמותם הירוקה עד לפני הים ונצים חגים להם בשמיים. יש גם אזורים של עיירות תעשייה ולאורך כל הדרך ניתן לראות אוניות מסוגים שונים וגוררות למיניהן שגוררות או דוחפות מעין גופים של אוניות ללא מנוע, זוכרים את הקלפים של האורות וצורות היום?
לקראת התפוח הגדול
מתקרבים לסיטי של ניו יורק, גשרים ענקיים מקשטים את הנהר ועל המים יש גל קטן ומעצבן (הרוח על האף כרגיל). אני מתקרב לעגינת הלילה שלי והמנוע משתנק לו ונחנק. אולי היו אלה הקפיצות שהביאו לכניסת אוויר למערכת הדלק? אני ממלא את המיכל בכל הדלק שיש בידי ומוציא את האוויר ממערכת הדלק. ממשיך לעגינה ושוב המנוע מתחיל לגמגם, אני מצליח להגיע לנקודת העגינה ומחליט לבדוק למחרת מה העניין. מכין ארוחת ערב והרוח מנשבת לה בחוזקה, אני שם שעון ל 0200 כדי לקום ולראות מה מצבי. בלילה אני רואה שירדנו בעומק לשש רגל ומרגיש כאילו אנחנו נגררים. אנחנו עכשיו בזרם יוצא והספינה נמצאת בזווית מוזרה לזרם אבל כשאני מושך בחבל, הספינה מתקרבת לעוגן ולא להיפך וה GPS מאשש את הבנתי שהכל בסדר. למחרת שוב הוצאתי אוויר ממערכת הדלק והמשכתי ל-Lincoln harbor marina  שנמצאת מול העיר ניו יורק, כאן אחכה לאלכס שיגיע ואמשיך בהכנת האילוז'ן ליציאה לאוקיאנוס האטלנטי.  
המשך ההפלגה בגיליון הבא!
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<