כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות בעולם > יומן מסע של היאכטה - ג'יזל
יומן מסע של היאכטה - ג'יזל
בגיליונות האחרונים הבאנו מספר סיפורים על חציית האוקיינוס האטלנטי. בשנות ה-2000 החצייה פשוטה יחסית ומתבצעת עם מיטב מכשירי האלקטרוניקה ולרוב על גבי יאכטות חדשות. יהודה שבק מספר לנו על חצייה שונה, חצייה שבוצעה לפני למעלה מ-30 שנה מארה"ב לישראל, על גבי יאכטה מפרשית באורך 44 פיט. חצייה שבוצעה בלי אמצעים אלקטרוניים, אמצעי תקשורת מתקדמים ובלי אמצעי חיזוי מזג אוויר. סיפור על הפלגה עם טעם של פעם...
6725 מייל, 114 יום, 31 נקודות עגינה, 2 סערות קשות ואוקיינוס אחד גדול. מסעם המופלא של ארבעה גברים ואי
מאת: יהודה שבק
הביאה לדפוס: איריס ארבל

חלק א - פורסם בגליון כחול 49 
השנה: 1979, המקום: פורט לודרדייל, פלורידה.
לאחר חיפושים נרחבים לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית וסקירה של מאות יאכטות, מצאו מקס קרמר (מקסי) והסקיפר המיועד של היאכטה, נחום בן גל (חתולי), את יאכטת החלומות שלהם, הגי'זל. היאכטה, דו–תרנית תחרותית בת 44 רגל, הייתה שייכת עד אז לבית ספר למשיטי יאכטות. ככזו, הייתה עמוסת ציוד שאפשר רק לחלום עליו: מכשירי קשר וניווט (כולל תעופתיים..) הרבה מעל למקובל, לא פחות מ-26 (!) מפרשים שונים, לכל מצב רוח וים שרק אפשר לדמיין וגולת הכותרת: קיל מתרומם שיורד עד לעומק של 11.5 רגל ומתרומם עד לעומק 5 רגל.
על מנת להפוך את היאכטה למתאימה ונוחה להפלגה הארוכה שעמדה בפניה מארה"ב לת"א, השקיע חתולי יותר מחודשיים של עבודות שיפוץ, שכללו, בין השאר, שינויים פנימיים וכן התקנת מיטות ומיכלי מים נוספים.
בינתיים התקבץ הצוות: 
רותי בר נון, שהפליגה פעמים רבות עם חתולי ומשמשת יד ימינו; גדעון טור, בעל יאכטה במרינה ת"א עם ניסיון רב בים, הוא המכשירן, החשמלאי, האלקטרונאי והמכונאי; איתי טל, איש חיל הים והצעיר שבחבורה, ואנוכי, כותב שורות אלה.
ב- 20 באפריל הורדה סוף סוף הג'יזל למים ויצאה לדרכה למרינה Bahia Mar בפורט לודרדייל. התוכנית הייתה להפליג עם מקסי הפלגת ניסיון לאיי בהאמה, להחזיר אותו למיאמי ולצאת לכיוון ישראל.
פורט לודרדייל עתירת תעלות קטנות המתפצלות לתוך העיר, לאורכן בתים פרטיים עם חניה לרכב ומזח לסירה המשפחתית, החל מסירת מרוץ קטנה ועד ליאכטה מכובדת. מעל התעלות כבישים וגשרים נפתחים, כשזכות הקדימה לכלי השיט.
 
שמחתנו על שהג'יזל סוף סוף במים הייתה קצרה: עם ההיקשרות במרינה הסתבר שהיאכטה מלאה לגמרי במים, התברר כי אחרי חיבור ההגה האוטומטי, שכח הטכנאי לסגור פתח בציר. את יום המחרת הקדשנו לתיקון, אולם תקלות המשיכו לצוץ מדי יום. בעזרת או למרות התקלות הצוות הלך והתגבש ואט אט נכנסנו למשטר של הפלגה.
באחד הימים קיבלנו את ה Satelite – מכשיר שאז, ב-79', היה פורץ דרך. עם זאת, החליט הצוות להמשיך ולהסתמך על מכשירי הניווט דאז: הסקסטנט, Dead Reckoning, וה D-F ורק לאמת את הנתונים באמצעות ה Satelite. ה-30 באפריל הוא יום הולדתי והחגיגה מתחילה בפתיחת מתנות מהבית: חמסה לדרך צלחה וממתקים מבנותיי. רותי חונכת את התנור ביאכטה ואופה עוגת שוקולד לתפארת. הכל מוכן להפלגה אך מזג אוויר הסוער גורם לעיכוב נוסף ביציאה.
 
ה מ ס ע
הסערה שככה ויצאנו לדרך ביום העצמאות למדינה. הדרך הארוכה ביותר שעשינו אי פעם בסירת מפרש.
שעות הבוקר הוקדשו לסידורים של הרגע האחרון, כולל פגישה עם רופא שצייד אותנו בארגז גדול של תרופות, בתקווה שלא נזדקק.
יצאנו לים, הרמנו מפרשים ואנו שועטים קדימה בכיוון איי בהאמה. אמריקה הולכת ומתרחקת ואנו נזכרים בסיפורים על מהגרים שפניהם היו לאמריקה, עולם חדש ועשיר, וקצת משונה להרגיש שמחה על שעוזבים את אמריקה.
בינתיים, הים הלך והתחזק, החשיכה ירדה והצרות החלו. ונטה של התורן הראשי השתחררה והתורן בסכנה. בדיעבד יתברר שזו תקלה ראשונה מבין רבות בהן נתקל במהלך המסע.
הורדנו מיד את המפרשים והמשכנו לשוט בעזרת המנוע עד ליעד הבא - נמל פרי-פורט, בו ניתן לבצע כניסה רשמית וגם תיקון ונטה.
כלכלת כ- 700 איי בהאמה מבוססת בעיקר על תיירות מארצות הברית ובפרט על תיירות צלילה.
למרות שהגענו בשיא העונה, מצאנו עגינה והתחלנו בתיקונים. לפנות ערב נסענו למרכז האי, הכל מאד ציורי, מאות עצי קוקוס וגינות מסוגננות.
למחרת יצאנו לכיוון האי נאסאו והנה תקלה חדשה - המנוע אינו רוצה להיכנס לפעולה. התברר שבהפלגה לכאן, השתחרר האלטרנטור... תיקנו ויצאנו לדרך.
הים שקט, הרוח 15 קשר והג'יזל חותכת את המים. לא הספקנו ליהנות הרבה מהתנאים  האידיאליים וחתולי מדווח שקלט ברדיו, שמשמר החופים מודיע לכל הספינות באזור לחזור עד השעה 6 לנמלים, בשל סערת טורנדו מתפתחת. אמנם היינו רחוקים 50 מיילים מהאזור המדובר, אך אין כל ערובה שהסערה תשחק לפי התחזית.
מרחוק ראינו מראה מרהיב של גוש עננים אימתני כשבתוכו משתוללת סערת ברקים. הכנו את כל הדרוש למקרה שהסערה תסטה ותגיע אלינו. באופן כללי, כדי להכין את עצמנו לקראת חציית האוקיינוס, החלטנו על 'משטר אוקיינוס' ביאכטה למרות שהיינו בטווח של יום מאי לאי: ביטלנו את משאבות המים החשמליות, שטפנו כלים במי ים והקפדנו לכבות אורות שאינם בשימוש.
הלילה היה הזוי. מרחוק השתוללה סערת ברקים ואצלנו ים ורוח אידיאליים.
למחרת הגענו לאי ברי, שכל גודלו 5x2 ק"מ. מרחוק הבחנו במפרצון נהדר ואוניה תיירים עוגנת.
התקרבנו למפרץ ולעינינו התגלתה תמונה עוצרת נשימה: חוף חולי בצבע לבן, עצי קוקוס עמוסי פרי וביניהם עשרות שמשיות צבעוניות ומתקן בר-בי-קיו ענק עליו ניצלו המבורגרים ונקניקיות. התברר שהאוניה מביאה למקום תיירים לבילוי של יום צלילה.
אחה"צ עזבו התיירים את האי ושקט השתרר. במקום נותרו, מלבדנו, 13 התושבים – זוג מקומי, עשרת ילדיהם ונכדם. ראש המשפחה מתפעל את אי התיירים, הוא שמח בחלקו ומגדיל את משפחתו מדי שנה...
בבוקר התעוררנו לקול ציוץ הציפורים.
הרמנו עוגן ויצאנו לכיוון נאסאו, האי המרכזי בבהאמס. ההפלגה למרחק 70 מייל הייתה נעימה ואט אט אנו מתלכדים כצוות ומצליחים לשפר את ביצועי היאכטה.
האי נאסאו היה מתוייר מדי לטעמינו, אך שוק הדגים מרהיב ומציע מגוון עצום של דגים ופירות ים. יציאתנו התעכבה ביומיים בגלל סערה קשה שפקדה את האזור.
כשהתייצב מזג-האוויר יצאנו לקבוצת איי אקסיומה לאי הייבורן, השומם. הגענו לפנות ערב. רותי מכינה ארוחה חגיגית, מדליקים נרות שבת וחתולי משמיע בטייפ פרקי חזנות. השבת הוקדשה לתיקון ונטה נוספת שנקרעה אתמול ודייג דגים.
בהמשך עגנו בסטניאל קיי, יצאנו עם הדינגי, איתי, גדעון ואני, לתור את האי שכל גודלו 2x3 מייל ויש בו 2 מרינות, שדה תעופה וכעשרים בתים של מקומיים.
 
כשהתחלנו לחזור ליאכטה התברר שהדבר לא כ"כ פשוט. הגאות עלתה ועמה זרם נגדי בעוצמה של כ 2.5 קשרים. כשייטי ים תיכון בעיקר, לא היינו מורגלים בשינויים כאלה של גאות ושפל ובעוצמות זרם כאלה והחתירה חזרה הייתה מאמץ אדיר.
היעד הבא שלנו היה האי Spanish wells מצפון לאיי אלוטרה. שטנו יותר מיממה כשהרוח היחסית היא 5-6 קשרים בלבד וכך גם מהירות היאכטה. כבר הבנו שהג'יזל היא יאכטה מהירה ששומרת על מהירות סבירה גם ברוח חלשה. יתרון משמעותי ב"שטילים" של האוקיינוס.
Spanish wells הקטנטן נבדל משאר איי בהאמה באוכלוסייתו הלבנה לגמרי. מקורה ב'לויאליסטים', אזרחים ששמרו אמונים לאנגלים אחרי מלחמת האזרחים. הקהילה מונה 1,100 נפש, רובם דתיים מאוד. הם לא מתירים לשחורים להתיישב באי, אלא רק לעבוד בו במשך היום.
בשנים האחרונות חל מפנה בכלכלת המקום. מחיר הלובסטרים בעולם נסק וצעירי המקום התמחו בדייג לובסטרים והפכו תוך זמן קצר לעשירים מופלגים.
 
לאחר יום טיול גם באי השכן, אלוטרה, יצאנו ליעד האחרון בבהאמס - אי הצב הירוק, הגענו אליו קרוב לחשיכה ובשיא השפל. ההבדל באזורים אלה בין הגאות לשפל הוא 4-5 רגל. מד העומק הראה עומק מזערי ומסוכן ואילץ אותנו להיכנס ולצאת מהמפרץ 3 פעמים עד לעגינה המוצלחת במרינה.
ערב אחרון בבהאמס, מרימים כוסית לקראת ההפלגה הארוכה לברמודה.
 
יממה מחוץ לאיי באהמה, הכיוון כמעט מזרח בקורס ישיר לברמודה. החיים ביאכטה נכנסו לשגרה של הפלגה ארוכה, שפירושה בראש ובראשונה חיסכון במים. את הכלים רוחצים במי ים והרחצה האישית מינימאלית.
המשמרות בזוגות: רותי ואיתי, גדעון ואנכי.
 
שטחים עצומים בים מכוסים באצת סרגסו, שנסחפת לכאן מים סרגסו וצפה באמצעות שלפוחיות מלאות אוויר. שוב ושוב נתפס לנו הלוג עד שבסוף אנו מעלים אותו זמנית עד שייעלם העשב. הרוח העומדת על 5 קשרים נחלשת...
 
פתאום, בלי כל הודעה מוקדמת, ניתך עלינו גשם טרופי שנמשך 10 דקות ומפסיק באותה פתאומיות שהתחיל. היממה הראשונה עברה עם ים שקט לחלוטין, רוח קלה ביותר ו- 120 מייל מכיוון הבהאמס לברמודה. היממה הבאה לא הביאה שינוי ממשי. הרוח גברה במקצת אך כמעט ולא שינתה כיוון.
אנו כבר בקו רוחב כמו ישראל, מזג-האוויר מתקרר במהירות ומכיוון שאנו שטים מזרחה, השמש זורחת כל יום מוקדם יותר. בברמודה נצטרך להזיז את השעון בשעה אחת קדימה ואחר כך עוד 5 פעמים עד הארץ.
ביומיים הבאים, השתנה מזג-האוויר לחלוטין, רוח חזקה בעוצמה של 20-25 קשר, עננים וגלים גבוהים. היאכטה אינה מתרשמת ומהירותנו עולה ל 7-8 קשרים.
חלק מהיום הוקדש לאימון "אדם בים" ע"י כל אחד מאיתנו.
כל האוכל הטרי, כמו גבינות וירקות, נגמר. עכשיו חיים על תפריט אוקיינוס טהור, שכולל בין השאר שימורים ובין הארוחות אגוזי קוקוס, עוגיות, קרקרים עם ריבה, דבש וממרח שוקולד.
קרוב לחצות מתגלה המגדלור של ברמודה, המאיר למרחק עצום. מחר בבוקר, אחרי 111 שעות ו-745 מייל נהיה בברמודה, תחנתנו האחרונה לפני החצייה הגדולה בת 1,700 המייל לאיים האזוריים (כ- 3,100 ק"מ). בברמודה ניאלץ שוב להתעכב כדי לתקן את ההגה האוטומטי שהתקלקל ביומיים האחרונים. לילה ברמודי ירד, צלול ומלא כוכבים. כמה שונה המציאות השלווה באי לעומת הנעשה בים הפתוח.
האי ברמודה מרוחק 1,500 ק"מ מארצות הברית, פחות משעתיים טיסה. הוא מבודד מהעולם אך שוכן בצומת ימית ואווירית. הצמחייה ובעלי החיים טרופיים בעיקר אבל יש גם מינים צפוניים יותר והמקום נראה כמו גן עדן אמיתי. רוב אספקת המים באה ממי גשמים. בברמודה, השייך לבריטניה, כ- 50,000 תושבים ועיקר כלכלתו על תיירות. בילינו באי הקסום כמה ימים מהנים ולקראת תום התקופה התחלנו להתכונן להפלגה הארוכה ביותר שיש לנו ללא יבשה: חידשנו את מלאי המזון, ערכנו תיקונים, אטימות וכיו"ב.
יצאנו לדרך. מהירות ממוצעת של כ-7 קשרים, ברוח חלשה יחסית וזה מעודד מאוד.
בקטע זה החלטנו ללמוד עוד את יכולות היאכטה ובעיקר את השימושים ב- 26 המפרשים. למחרת, אם כן, הפלגנו עם 5 מפרשים: 3 חלוצים קדמיים אחד אחרי השני, ראשי ומאסף.
בהמלצת הרופא התחלנו לקחת ויטמינים מרגע שמלאי הירקות והפירות הטריים אזל. המורל היה גבוה נוכח המהירות הממוצעת של 7 קשרים, אך זו ירדה למחרת, עם הרוח, עד שנאלצנו להניע את המנוע למשך 4 שעות.
השינוי שוב היה מהיר, גוש עננים כהה התקרב אלינו במהירות. רוח וגשם ניתכו עלינו ביחד. רותי ניצלה את ההזדמנות למקלחת עם סבון במי הגשם החמים.
להפתעתנו, פתאום קלטנו את קול ישראל. שמחה נוספת זומנה לנו ע"י להקה בת 10 דולפינים שליוותה אותנו כברת דרך תוך זינוקים מרהיבים לפני חרטום היאכטה.
בלילה, תפסה את כולנו חרדה אמיתית. בבת אחת התגלתה לנו אוניה ענקית מולנו. היא הוסתרה על ידי המפרשים והצופה לא הבחין בה. לא ברור כיצד לא הבחינה בנו האוניה אך למזלנו ברגע האחרון התעורר שם ההגאי ושינה את הכיוון.
יום חדש. הרוח התחדדה, שוב ושוב נאלצנו לסטות מקורס ההפלגה ולהאריך את דרכנו.
התרגשות עצומה גרמה לנו להקת ענק של דולפינים, שמנתה 50-100 פרטים. אף אחד מאיתנו, כולל חתולי הנמצא יותר מ-30 שנה על הים, לא ראה מחזה כזה מימיו. הם הקיפו אותנו והפגינו מופע לולייני וקפיצות מרהיבות.
את השבת קיבלנו עם עוגת תפוחים מהתנור, ועם תקווה שהרוח תשנה כיוון, אולם אכזבה: הרוח פסקה לחלוטין. מתלבטים אם להמתין במקום או להפעיל את המנוע. דלק יש לנו ל-7 יממות מנוע בלבד ומהירות היאכטה על מנוע נמוכה. בשבעה ימים נוכל אומנם לשנות את מיקומנו על המפה, אך וודאי לא להגיע לאן שהוא. מחליטים להפליג יומיים על מנוע ואת שאר הדלק לשמור לשעת חרום. בפעם הראשונה בהפלגה אנו נתקלים בשני כרישים.
 
אוניה נראית בקרבתנו. שואלים בערוץ 16 למזג-האוויר הצפוי והאלחוטן עונה שמגיברלטר לארצות הברית הים חלק, אין רוחות והכל שפיר. כשאנו מסבירים לו שאנו מפרשית ומצפים לרוחות, השתררה שתיקה קלה כאילו הוא משתתף בצערנו.
לקראת הצהרים קפצנו לים לרחצה עם סבון מיוחד לרחצה במים מלוחים, כשאחד מאיתנו תמיד בתצפית להזהיר מפני כרישים.
יום המחר הביא עמו הפתעה קלה: רוח גבית קלילה החלה לנשב. רוח מכיוון זה לא הייתה לנו עד היום. מיד שלפנו את המפרשים מהשקים ולראשונה הרמנו ספינקר ונוסף לו עוד 4 מפרשים שונים. הג'יזל החלה לשעוט קדימה, אבל לא לאורך זמן - כעבור שעה ירדה הרוח בבת אחת והים נדם כמקודם. שוב אחסנו את המפרשים בשקים והמנוע שב לטרטר. וכך גם למחרת.
כבר כילינו מחצית מהדלק שהקצבנו לעצמנו ואין שינוי במצב. המפנה חל למחרת. רוח קדמית החלה נושבת מכיוון צפון ולראשונה בהפלגה, היו דיירי צד ימין (סטרבורד) של היאכטה מתחת לרוח ויכלו לישון מבלי פחד לעוף מהמיטה בלילה, דבר שעד עתה היה מנת חלקם של דיירי צד שמאל (פורט).
החלטנו לנסות להרים מפרש מסוג סטרקט. סטרקט הוא מפרש המנצל בדרך כלל רוח גבית, אך הוא מתפקד גם ברוח קדמית כהה. ההפתעה הייתה מוחצת. זהו עוד יתרון שנרשם לזכות הג'יזל.
המפרש התמלא והתנפח ועד הערב משך את היאכטה קדימה אפילו עד כדי ניצול הרוח ב- 50 מעלות מהחרטום. המהירות הממוצעת נעה בין 6-7 קשר והדביקה רק במקצת את הפער של הימים האחרונים.
קשר שיצרנו עם מיכלית שבדית שחלפה על פנינו, הוביל לחילופי ד"שים עם הארץ, באמצעות הקשר של האוניה. מאידך, התחזית שהעביר לנו הייתה פחות מעודדת: רמה גבוהה שפירושה העדר רוחות חזקות במשך שבוע לפחות. חלף שבוע מאז יצאנו מברמודה. השמש שקעה אט אט ובגלל העננים קיבל הים צבע ורוד עז.
יום המחרת הביא עימו שינוי דרמטי, רוח של 20- 15 קשר וים די גלי. הג'יזל נעורה מתרדמתה. הרוח אומנם קדמית חדה אך דיה עבור קלת הרגלים שלנו להתחיל שוב בשעטה קדימה ולהדביק את ממוצע ההתקדמות שירד בימים האחרונים.
באופק גילינו עצם שחוצה את נתיבנו.
כל ניסיונות ההתקשרות במשדר עלו בתוהו. כשקרבנו לאוניה, התברר שזו אוניית דיג רוסית, מהסוג שהאמריקאים טוענים שבפועל עוסקות בריגול. האוניות הרוסיות בדרך כלל אינן עונות לשיחות או קריאות בקשר.
היום פגשנו את גדול היונקים בתבל. איתי היה במשמרת, לפתע הוא ראה סילון מים אדיר ונשאר המום לנוכח לוויתן שהיה פעור פה אף הוא, אך הלוויתן שכנראה מימיו לא ראה אדם כ"כ לא מגולח, לקח אוויר וצלל. כמה שעות מאוחר יותר הופיעה משפחה שלמה ושוב הדהימה אותנו בסילוני המים שלה.
 
חלק ב - פורסם בגליון כחול 50
עברנו 1,000 מייל מאז יצאנו מברמודה. מצב הרוח מצוין, חציית האטלנטי בעיצומה והכל מתנהל כשורה. בינתיים...
לא עברו שעתיים, ולפתע קדרו השמים והתמלאו עננים שחורים. מצמצמים מפרשים. הרוח התגברה: 15 קשר, 20 קשר, 30 קשר והגלים התחזקו.
המים נעשו אפורים כהים, הרוח התחדדה וגלים החלו לשטוף את היאכטה. האוטומט אינו שולט בהגה ועוברים להיגוי ידני. מסביב הכל כמרקחה, רסיסי מים, רוח שורקת, גלים מתנפצים והיאכטה מיטלטלת.
שבר חזק נשמע ושוב נקרעת ונטה של התורן. מורידים מיד את המפרש הראשי ומאלתרים תיקון זמני והכל תוך כדי מחול שדים של הטבע מסביב.
אחרי שעתיים, באותה פתאומיות שהסערה החלה, היא נגמרה. הרוח נחלשה, הגלים ירדו, העננים התפזרו והשמש זרחה..
חצינו את קו הרוחב 38 מעלות צפון, הקור מורגש היטב. בלילה במשמרת עטופים במעילים וכובעי גרב ואפילו התפריט משתנה: דייסה חמה לארוחת הבוקר ומרק חם בארוחת הערב.
האוכל משתפר. התורנים עורכים מעין תחרות סמויה, עושים יש מאין ובהצלחה.
בלילה מתחיל עניין חדש, לפתע שככה הרוח בפתאומיות, והמפרשים צנחו.
בעודנו מתייעצים אם לחכות או להניע מנוע והמפרשים שוב התנפחו לרוח אחורית לעומת קדמית שהייתה קודם. משב חזק הגיע ונרגע. משנים קורס לקורס טוב יותר ליעד. לא עברה רבע שעה והרוח הגיחה מכיוון אחר לגמרי ובעוצמה אדירה. מצמצמים מפרשים ושוב משנים כיוון. תעתועי הרוח נמשכו כל הלילה ועם זריחה הכל נגמר ויום יפה נוסף עבר על יושבי היאכטה. אבל ה'פיקניק' נגמר מהר.
הברומטר צנח בפראות, מד הלחות עבר את ה 100% ואור היום הפך כמעט ללילה. הצוות כולו נקרא לסיפון כשהוא לבוש בבגדי סערה. המפרשים הוחלפו או צומצמו וההצגה החלה.
הרוח שינתה כיוון בהדרגה ומעוצמה של 10 קשר עלתה ל- 20 קשר עם משבים עד 40 קשר, הגלים הלכו וגבהו והג'יזל החלה לעלות לראשי הגלים ולגלוש מטה בדהרה מטורפת כשההגאי מתאמץ לשמור כיוון. ארובות השמים נפתחו וגשם של אמצע יוני באטלנטי ניתך עלינו בכמויות עצומות. הסיפון והמפרשים קיבלו שטיפת מים מתוקים. הגלים הלכו וגבהו, כשהיינו על פסגת הגל, ראינו מלוא העין, אלפי פסגות נוספות כאלה, ומשירדנו לתחתית הגל, ראינו רק חומת גל מימין הנעה אלינו וחומת גל משמאל שכבר עברה אותנו.
למרות שטח המפרשים המצומצם, פיתחה הג'יזל מהירות של 8-9 קשר.
בתוך היאכטה החלו חפצים להתעופף. קשה להאמין, אך ההרגשה הייתה כבירה. אתה בתוך קרב איתנים עם כוחות הטבע, שכה רבות שמעת עליהם ועושה רושם שאתה שולט במצב ושהניצחון על הסערה, שנראית כבופור 7, הוא עניין של זמן בלבד. אין לנו מושג מתי תסתיים הסערה, אבל לפי החישובים אנחנו במרחק של 300 מיילים מהאיים האזוריים.
בבוקר סימן טוב - הברומטר עולה, סימן שהסערה בסיומה. ואכן הרוח נחלשה בהדרגה, השמים התבהרו ורק הגלים המשיכו עוד יומיים לרדוף אחרינו עד שגם הם קטנו בהדרגה.
75 מייל עד לפלורנס, הראשון בשרשרת האיים האזוריים. יום שמש נהדר ואנו מחליטים להוריד מהירות כדי להגיע לאי, שכל כל רוחבו מייל אחד, רק למחרת בזריחה. אחרי הפלגה של 1,700 מייל אנחנו חוששים להחטיא אותו, אבל חתולי, עם עיני החתול שלו, מאתר את המגדלור ואנו פונים לכיוון המעגן. אחרי 12 ימים תמימים של ים אנחנו רק רוצים להרגיש קצת יבשה.
מה שנותר לנו, אחרי שנעבור את שרשרת האיים האזוריים שמשתרעים לאורך 500 מייל, הם עוד כ-1,000 מייל עד לגיברלטר.
בינתיים, על המזח בפורטו ד לחס, הולך ומתאסף קהל גדול שבא לראות את הפלא שהגיע ממרחקים. מסתבר שתיירות אין כאן בכלל והיאכטה האחרונה שביקרה במעגן הייתה כאן לפני חצי שנה. התושבים הלבביים יוצאים מגדרם לעזור לנו.
עיקר פרנסתם של התושבים המקומיים היא מחקלאות (בשיטות פרימיטיביות), גידול עופות וחזירים, דיג ובית חרושת לעיבוד לווייתנים. כמו באיים רבים בעולם, הצעירים עוזבים למקומות מרכזיים יותר והאוכלוסייה הולכת ומתמעטת.
יעדנו הבא, האי פאיאל שבירתו הורטה (בה אמור לחכות לנו דואר מישראל) מרוחק יממת הפלגה. זהו גן עדן קטנטן שבנמל שלו עגנו כ- 50 יאכטות. אין יאכטה העושה דרכה לאמריקה או ממנה, שאינה עוצרת כאן למנוחה והצטיידות. המוסד החשוב ביותר באי הוא קפה ספורט פטר. כאן נפגשים כל היאכטונרים, כאן משאירים הודעות ליאכטות שתבואנה, לכאן שולחים דואר והעיקר, כאן אפשר לקבל את כל המידע הקשור לשיט.
הקירות מלאים בדגלונים של יאכטות ומועדונים ואנו מייצרים דגל ישראלי, שייתלה אף הוא בקפה. קיר הנמל נצבע בצבע שחור וכל יאכטה רשאית לצייר למזכרת על הקיר. מאות ציורים מכל העולם מתנוססים על הקיר, וכמובן שאנחנו מוסיפים את ציור - הישראלי הראשון על הקיר.
מהר מאד הפכנו לאטרקציה והסיבה – משעשעת. אמנם הכפריים חיים כמו במאה הקודמת, אבל בכל בית טלוויזיה. השיר 'הללויה', כזכור, זכה אז באירוויזיון והפך כאן ללהיט. כשגילו הילדים שאנחנו מ'ארץ הללויה' לא הפסיקו לכרכר סביבנו.
למחרת לפני הצהרים נפרדנו מהידידים שרכשנו, כשבמזווה 3 בקבוקי יין שקיבלנו מתנה מפיטר, בעל בית הקפה, על היותנו הצוות הישראלי הראשון שביקר אצלו.
לפנות בוקר הגענו לאי טרציירה שבו, שמענו, יש בית קברות יהודי. מצאנו כ- 60 מצבות מהשנים 1829 עד 1867 ושתי מצבות חדשות מ 1962 ומ 1964, של בני הזוג היהודי האחרון שחי באי.
 
בלילה יצאנו לאי סן מיגל, ממנו יצאנו לאחר כמה ימים לקטע הארוך האחרון באוקיינוס האטלנטי, כ-1,000 מייל עד אירופה.
יום ההפלגה הראשון היה קיצי לגמרי, היום השני היה חורפי לחלוטין כולל רוחות חזקות וגשמי זעף ואילו ביום השלישי נהנינו מכל עונות השנה יחד - מזג אוויר מאוד לא יציב. ביום הרביעי "שטיל" מוחלט.
מזג-האוויר נעשה קצת חורפי ומלאי הירקות והפירות הצטמצם. את השגרה הנעימה הפריעו 4 לווייתנים. לילה אחרון לפני אירופה וקצת מתרגשים. לפתע יורד ערפל תופת ורטיבות עצומה. היבשה מתקרבת ואין סיכוי לראות את המגדלור של כף ויסנטי, פורטוגל, אלא אם נתקע בצוק. אבל כשהשמש עולה, הערפל הכבד נמוג, ולעינינו מתגלים הצוק העצום והמגדלור.החטאנו אותו בפחות ממייל. לאחר הפלגה של 830 מייל במשך כמעט שבוע, הגענו בול למטרה.
שטים לאורך חוף פורטוגל למרינה וילה מורה, בה נצטייד במזון, מים ומפות ונמשיך לגיברלטר. החוף צחיח ושונה לחלוטין מהחופים בהם עברנו. המוני אנשים בחופים ומפרשיות חולפות. אנחנו שוב בציוויליזציה. מכאן ועד תל אביב, החוף תמיד יהיה קרוב.
וילה מורה היא המרינה היחידה בפורטוגל ברמה בינלאומית גבוהה. חבל ארץ זה היה מדבר עד לפני כמה שנים, אבל בזכות זכויות להון זר שנתנה ממשלת פורטוגל, נבנתה כאן מהר מאד מרינה ענקית ועיר מסביבה. היאכטונרים החלו נוהרים לכאן כתחנה ראשונה אחרי חציית האוקיאנוס או כמקום הצטיידות אחרון לפני היציאה אליו.
לאחר יום מנוחה שנכפה עלינו בגלל מזג אוויר סוער יצאנו לדרך. רוח גבית נעימה ובקבוק יין ענקי הישרו אווירה שמחה. אבל 10 מייל מגיברלטר, תפנית.
הרוח הופכת כיוון אל מול החרטום ואנחנו מתחילים לגלסס. התקרבנו לפתח הצר של מיצר גיברלטר. הרוח הנלחצת לתוכו נושבת בעוצמה רבה, הגלים גבוהים וטלטולי היאכטה חזקים. המיצר עמוס אוניות המפליגות לשני הכיוונים במהירות ואנחנו מתמרנים ביניהן, נלחמים ברוח ומנסים לא להידרס.
לפתע מבעד לערפל, התגלה לנו צוק גיברלטר המרשים. כמה קרובים אנו לחוף וכמה קשה להגיע אליו. באיזה להט נילחם בנו האוקיינוס האטלנטי כאילו מקנא הוא לנו ואינו רוצה שנעזוב אותו ונעבור לים התיכון.
בינתיים השמש שקעה והצלחנו להגיע למרגלות הצוק, שם נתקלנו בתופעת טבע שלא הכרנו: מכות רוח שירדו מההר הישר למטה, הכו בנו ללא רחם וביניהן – "שטיל". מתקרבים לאט ואז, במרחק של פחות ממאה מטר מפתח הנמל, לאחר שהורדנו את כל המפרשים, כבה המנוע, בלי שום התראה. זורקים עוגן ולתדהמתנו מגלים שגם אורות הניווט כבו בגלל קצר. אנו ממש בפתח הנמל, רוח תופת נושבת עלינו מהפסגה. בלי מנוע, בלי אורות, כשכל רגע יכולה להגיח מולנו אוניה נכנסת או יוצאת.
גדעון מאתר את התקלה - פילטר הדלק הזדהם. תוך חצי שעה מצליחים להניע ואבן יורדת מלב כולם. נכנסים ללב הנמל ונקשרים לאוניה עד הבוקר.
 
חותמת גיברלטר מוטבעת בדרכוננו ואחרי הרמת כוסית לכבוד האוקיינוס והים התיכון, נופלים למיטות.
גיברלטר היא מרכז תיירות, קניות ללא מכס, צומת ימית ואווירית, אשר נסמכת על אספקת מזון טרי וכוח עבודה ממרוקו השוכנת מעבר למיצר. קובעים בטלפון להיפגש עם מקסי, בעל היאכטה, בעוד כשבועיים בקליארי שבסרדיניה.
קרוב לחצות יוצאים מגיברלטר אל הים הפתוח ושטיל מוחלט. התנענו מנוע עד למחרת בערב, כשהגענו לנמל דייגים בעיר פוארטו טורו דל-מר, עיירת דייגים קטנה שקיבלה תאוצת פיתוח רצינית בזכות התיירות הגרמנית המסיבית הכובשת כל פינת חוף ים.
תחזית לסערה חזקה מאלצת אותנו להתעכב עוד יומיים ואנו מנצלים את הזמן לטיפולים ביאכטה. יוצאים בקדמית חזקה ומנוע לכיוון פלמה דה מיורקה, המרוחקת כ- 400 מייל. מאריכים את המשמרות ל- 6 שעות במקום 4, מה שמאפשר שינה טובה.
 
היום היה גדוש באירועים. בארוחת הבוקר עברנו את קו האורך 0 הוא גריניץ'.
לא צריך לנחש ששוב הרמנו כוסית למאורע. לא חלף זמן רב מהחגיגה, וכל המטבח היה אפוף להבות. בשעת הדלקת הכיריים נשפך אלכוהול קצת למעלה מהמידה ותוך שנייה הכל בער. חתולי תפס בזריזות את המטף וכהרף עין כיבה את הדליקה. הניקיון נמשך ימים רבים.
 
לאחר ביקור בפלמה הנהדרת, המשכנו למינורקה, שכנתה לאיים הבליאריים וממנה יצאנו לאיטליה. שלום לך ספרד.
 
שני הלילות הבאים היו לחים, הסיפון היה מכוסה במים והראות הייתה קרובה לאפס. לילה כזה מחזיק אותך במתח. במשך היום חזרה אלינו השמש החמה של הים התיכון ולקראת סופו הגענו לאי סן פייטרו האיטלקי ועגנו בנמל קרלופונטה. נותרה לנו עוד הפלגה די קצרה לקליארי בסרדיניה, שם מחכה לנו מקסי, אבל היא לקחה כפליים זמן מהמתוכנן. הרוח נלחמה בנו קשות. הים התיכון עוד לא האיר לנו פנים אפילו דקה אחת. כל הזמן נושבת רוח מזרחית ולא נותנת לנו להפליג בכיוון הרצוי.
בשש בבוקר הגענו סוף סוף, נקשרנו לרציף ונפלנו הרוגים לתוך שינה עמוקה.
מקסי הופיע עם מונית, מלא מרץ ובאמתחתו המון דואר מהארץ. כל אחד פורש לפינתו לקרוא את המכתבים שכה חיכינו להם. מקסי מספר לנו על הנעשה בארץ, על האינפלציה המשתוללת, ולנו הדברים נשמעים כאילו מעולם אחר.
עם בואו של מקסי, ערכנו שינויים בהרכב המשמרות וכעת הן כוללות שלושה, כשאחד יכול לישון. זה היה לוקסוס גדול מאוד.
בשוק קליארי הצטיידנו מכל טוב. המטבח והארוחות שודרגו עם בואו של מקסי. נקנו מטעמים ומעדנים שקודם לא היו בנמצא במטבחה של הג'יזל: נקניקים וגבינות משובחות ושאר מיני דליקטסים.
מקליארי יצאנו בלילה לאי אוסטיקה. מקסי יושב על הסיפון ולא יכול לישון. זה הוא לילו הראשון בהפלגה זו על הים והוא כולו מוקסם.
מאוסטיקה הפלגנו לאיים נוספים בקומפלקס האיים האיווליים (או הליפריים) שבין סרדיניה לסיציליה. רובם תולדה של התפרצויות הרי געש, ביניהם סטרומבולי ווולקנו.
עיכוב של יום נוסף בגלל תקלה במנוע ויוצאים מאיטליה לאי זקינתוס (זנטה), יוון, המרוחק 250 מייל. מטיילים, מצטיידים וממשיכים לכיוון דרום הפלופונז. אנו נמצאים כבר בים היוני. רוח חזקה וגבית נותנת לנו תזכורת של רוחות המלטמי המפורסמות באזור, אך הפעם הרוח הגבית מאפשרת לנו הפלגה נוחה ומהירה. התאריך 12 אוגוסט. יש לחשב בקפדנות את לוח הזמנים. שליש מאנשי הצוות מורים וחייבים להגיע לפתיחת שנת הלימודים בראשון בספטמבר.
לילה קשה עבר עלינו, עם רוח שהגיעה לעוצמה של 40 קשר. גלים החלו לטלטל אותנו לכל הכיוונים, טלטלות היאכטה הזכירו לנו את הטורנדו החזק שעבר עלינו באוקיינוס האטלנטי. לאחר עגינות מנוחה בשני איים, קיטריה ואנטי קיטריה, מגיעים לאי כרתים. האי מאד מתוייר אנו עוזבים אותו וממשיכים לרודוס. ברודוס מצטיידים באוכל טוב ובמשקאות, מחתימים את הדרכונים ועוזבים את יוון לכיוון קפריסין - תחנתנו האחרונה לפני הבית.
מקסי היחיד שלא התייאש עדיין מלנסות לתפוס דגים בעזרת הז'ורז'רה והוא מנסה את מזלו מדי יום. אלפי מייל עברנו ומאות אלפי דגים עברו על ידנו ואפילו אחד לא עלה בחכה!
הרגשה מוזרה החלה להשתרר, כולם מרגישים שלאט לאט קרב הסוף.
ארבעה חודשי הפלגה עמדו להסתיים, נרכשו הרגלים, נקבעו דפוסי חיים, שינה, עיסוקים, אכילה, לבוש ורחצה, תורנויות, התעלמות כמעט מוחלטת מהנעשה בגלובוס הקטן שלנו, געגועים.. כל זה יסתיים ברגע שניקשר לרציף במרינה תל אביב ובבת אחת כל אחד ייפול לעולמו שלו.
תוך כדי הרהורי סוף, נכנסנו באמצע היום לערפל כמעט מוחלט והאי קפריסין נעלם לפתע. נערכנו על הסיפון כשעינינו מנסות לקרוע את מסך הערפל ומדי כמה דקות צופרים בצופר.
בקפריסין עוצרים רק לארוחה והצטיידות ומיד יוצאים לדרך. מסיבת סיום 'אמיתית' להפלגה, נערוך בארץ, כאשר יפותחו התמונות שצולמו בדרך.
"שטיל" מוחלט, ים שמן ורוח אפס. למעלה משליש הדרך עשינו על מנוע עד שהתעוררה הרוח ואז ערכנו קונצרט מפרשים. היה זה סיום נהדר למסע ארוך.
יממה אחרונה. מוזר לחשוב שלאחר 114 ימים, שוב לא נישן באותה מיטה ונוכל להתקלח באופן חופשי.
כבר מצטערים שלא יהיה אוויר ים חופשי לנשימה, זריחות ושקיעות וכל אותן תופעות יפות ונהדרות שהתרגלנו אליהן. אנו מבחינים בחוף. המולדת שוב בטווח עין. נכנסים למרינה, שם מחכים לנו בני המשפחות וידידים.
הג'יזל, שדגלי כל הארצות בהן ביקרנו מתנוססים עליה, נכנסת אט אט ובאצילות ונקשרת לרציף.
 
חיבוקים, נשיקות, החלפת רשמים וסוף למסע ארוך, מרשים, מהנה ומלמד.
מסע שישאיר אצל משתתפיו, זיכרונות נעימים עד אחרית הימים.
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<