כחול 75 - יולי 2018
חופש גדול רגוע והמון הפלגות כיפיות לכולם!



 
דף הבית > מסלולים להפלגות > הפלגות ביון > יון – מצפון לדרום בים האיוני
יון – מצפון לדרום בים האיוני
כזכור לקוראינו, בפרקים הקודמים הפליגה יאכטת המפרשים "סולימר" - האנטר 45 - מגנואה לאורך חופה המערבי והדרומי של איטליה, דרך איי הים הטירני, חצתה את האדריאטי והעבירה את תנומת החורף שלה במרינה אוריקום שבאלבניה. הפעם, "סולימר" ממשיכה להפליג דרומה לאיי הים האיוני.

יאכטה סולימאר

כבש שלם על האש


מאת דני שגב
גליון 48


באמצע חודש אפריל 2011 טסתי עם בני יאיר ועם חברי עומרי ובני לטירנה שבאלבניה. לאחר שהערנו את היאכטה מתרדמת החורף והכנו אותה בעזרתם הנעימה של חן וורד מחוות הדניס המתגוררים דרך קבע במרינה. יצאנו מהמרינה (אוריקום) והפלגנו 10 שעות דרומה לאורך החוף האלבני ההררי, הפראי והשומם, עד לעיירת הנמל הדרומית ביותר באלבניה. סרנדה, שגובלת כמעט עם יוון, וניתן להבחין ממנה בהריו של האי קורפו.
הנוף בדרך מיוחד במינו: הרים כמעט צחיחים נופלים מגובה של 1,000 מ' ויותר היישר למימיו הכחולים של הים האיוני. לאורך עשרות מיילים אין ולו סימן לבני אדם. אין דרכים ואין שבילים, אין פרות ואין עיזים, אין אפילו בקתות שלא לומר בתים. ראינו רק דייגים בודדים בסירות קטנות, וכמה כוורות שהגישה אליהן היא רק מהים. וכל זה - באירופה. אוקיי - בבלקן.
בסוף ההפלגה הגענו לנמל המסחרי המטופח המיועד לספינות סוחר קטנות(Coasters) ולמעבורת לקורפו, שם התכתשנו עם ה- "Harbor Master"  שהוא מנהל הנמל במלוא מחלצותיו ההדורות אך מיוזעות. והכול בתיווכו של הגאון של העיירה שהוזמן ע"י מנהל הנמל לתווך בגלל שליטתו באנגלית - ושאיכשהו הצליח לשכנע את המנהל שהוא באמת יודע אנגלית. אותנו, אגב, הוא ממש לא הצליח לשכנע.
אחרי שהם מילאו את הטפסים הנדרשים בכל העותקים הנדרשים בשיטת "קיבלתי עונש לכתוב מאה פעם קיבלתי עונש לכתוב מאה פעם" חזרנו ליאכטה וערכנו"Five o'clock tea"  שזה שם-קוד ימי לשתיית קוקטיילים תוך מילוי בטננו במאכלים מסוגננים.

קורפו   
לקורפו התוודעתי לראשונה דרך ספרו של ג'ראלד דארל "משפחתי וחיות אחרות". בספרו הוא מתאר את חוויותיו של ילד אנגלי אוהב טבע העובר להתגורר מלונדון הגשומה לקורפו. אהבתו לאי והתרגשותו ממנו דבקו בי, וקורפו הפך לעוד יעד "בתוכנית הגדולה".
יותר מ-30 שנה חלפו מאז קראתי את הספר לראשונה וכעת הגעתי אליו לראשונה עם בני יאיר ועם חברי בני ועומרי.
הגענו למרינה גוביאה ליד העיר קורפו. מרינה פרטית, גדולה מאד, מוגנת היטב ומצויידת בכל הנדרש ליאכטונר המצוי. הגענו בדיוק לקראת חג הפסחא האורתודוקסי-יווני שהינו החג החשוב ביותר ליוונים בשנה כולה. שכרנו רכב ובילינו את היום הראשון בעיר קורפו. ביקרנו בבית הכנסת היהודי, רק שבוע לפני ביקורנו פרצו לתוכו אנטישמים ושרפו ספרי תורה. הסימנים עדיין ניכרים, אך הקהילה בסיוע השלטונות הזדרזו להשיב את בית הכנסת לקדמותו. בערב הצטרפנו לאלפים הרבים שהאזינו למיסה בכנסיות או דרך רמקולים בכיכר המרכזית, כשהם לבושים במיטב בגדיהם, על נשותיהם וטפם, כולל הזקנים עם השפם הלבן והברט והזקנות לבושות השחורים. לקראת חצות יצאו זקני העיר בתהלוכה כשאיתם צלמים קדושים הנישאים ע"י ימאי חיל הים היווני במדי הייצוג שלהםעל רקע מיסה בניגון גרגוריאני. בחצות בדיוק פרצו תזמורות כלי נשיפה במארשים נחמדים והתחילה תצוגת זיקוקי די-נור מושקעת ומרהיבה. את היום השני הקדשנו לנסיעה לחופים המרהיבים של קורפו ולכפרים הזעירים והיפיפיים הפזורים בין חורשות הזיתים והצמחייה הים-תיכונית השופעת. ביום ראשון של הפסחא נוהגים היוונים לשפד כבש שלם על שיפוד ענק המסתובב אופקית מעל גריל פחמים. לשאלתנו הסבירו לנו שכך עשו הנוצרים הקדומים בפלשתינה לפני 2000 שנה בחג הפסחא. לא תיקנו אותם ולא סיפרנו להם על זבח פסח שלנו. ראינו משפחות שלמות שפתחו שולחן בגינה סביב הכבש. אחרי שהסתבכנו בהרים עם הרכב בשבילי עיזים לא מסומנים עצרנו ליד משפחה כזאת בבית קטן ובודד המשקיף על הים כדי לקבל הכוונה. קיבלנו קודם כל הזמנה: האכילו אותנו מהכבש, הישקו אותנו ביין-פטישים תוצרת בית ורקדו איתנו ריקודים יווניים. יותר אותנטי, פשוט לא יכול להיות. הסתדרנו איתם איכשהו באנגלית ונראה לנו שהם נהנו לא פחות מאיתנו. חזרנו למרינה לקראת יום של עבודת תחזוקה: מכ"ם לא תקין, שולחן שבור בקוקפיט ונשם סתום של מיכל הדלק. 
עקב חג הפסחא בילינו בקורפו ארבעה ימים. הנופים כאן פשוט נפלאים, הים וההרים, החורשות, הכפרים הקטנים והציוריים. חוויה מיוחדת נוספת מספקים אנשי האי. כל האנשים שפגשנו, ממש ללא יוצא מן הכלל, מאד נחמדים ופתוחים. שוחחתי עם מנהל הנמל על הנצחת עובד שנהרג לו בתאונת צלילה, ועם שוטר משטרת הגבולות על מנהגי הפסחא, ועם הפקידה במרינה על המשבר הכלכלי ביוון, ועם המוכס על חילול בית הכנסת בקורפו, ועם טכנאי המכ"ם של ריימרין על הזמרת אלקסיו, ועל דאלארס, וגם שחורציאניטיס ואולימפיאקוס ופיני גרשון. קיבלתי ממנו דיסק יווני מעולה במתנה. עם הנגר שבא לסדר משהו בשולחן הקוקפיט דיברנו על החומרים המודרניים - כמו למשל קוריאן - מול העץ. הנגר היה בן 65 בערך כך שקל לנחש את עמדתו בנושא. קורפו משפיעה כנראה גם על האורחים: עם ההולנדי שמתגורר כאן כבר 5 שנים ואחראי על מועדון הקריקט מקומי דיברנו על קריקט (דיברנו? הוא דיבר...) ועם הבריטי השיכור למחצה שעשה ספלייסינג (קליעות חבלים) לכל ארמדת יאכטות הצ'ארטר הערוכה במרינה למתקפת הבריטים הגדולה בקיץ דיברנו על חוויותיו מביקור ארוך בישראל בשנות ה-70 כולל שהייה באולפן ששיכללה את העברית שלו מעבר לשלום שלום. כולם היו חברותיים, נכונים לסייע ואוהבי חברה ושמחה.
הגענו עם תקלת מכ"ם שגילינו כבר באיטליה בסוף שנה שעברה, ולאחר סיכומים בין ריימרין ישראל, בריטניה, איטליה, קרואטיה, אתונה וקורפו - סוכם שהתיקון יבוצע בקורפו. בסולימר מורכב מערך מכשירים על טהרת ריימרין: עומק, מהירות, רוח, שני צ'ארט-פלוטר, מכ"ם, AIS500  לקליטת מיקום אניות אחרות ושידור מיקומך, מכשיר קשר ושלט רחוק לכל המערכת. כמו תמיד, תיקון התקלה במכ"ם גרם לתקלה ב,AIS -שתיקונה גרמה לתקלה ב-SeaTalk  מה שגרם לעיכוב קטן ביציאה. חשוב לציין שלאורך הדרך כולה השירות של ריימרין היה פשוט ללא דופי. מקורפו היפה אנו ממשיכים דרומה לכיוון האיNysis Paxoi  ומשם נדרים לקפלוניה ואיתקה.
פקסוס וקפלוניה                      
האי פקסוס רובץ בניחותא דרומית לקורפו. הפלגנו אליו כאשר שקע שנמצא דרומית לפלופונז מייצר לנו דרום-מזרחיות עם גלים של מטר- מטר וחצי על החרטום וגשם טורדני. לא נעים. חליפות סערה, מגפיים וכו' - לא בדיוק הציפיות מהפלגה בין איי יוון. לקראת הערב נקשרנו באי פקסוס, במעין מיצר ברוחב של 80 מטרים המפריד בין האי לבין איון קטן ומיוער הצמוד אליו. המקום פשוט מקסים. נקשרנו לונג-סייד לרציף (בעונה מפוצץ כאן מצ'ארטרים, אבל אנחנו הגענו קצת לפני העונה) כשהרציף עצמו גובל בכיכר הכפר, שכל גודלה אולי דונם. כנסיה זעירה במרכז, בתי קפה מסביב - חלום יווני במיטבו. אחרי קצת קניות וארוחת גריל נעימה צפינו באחד מבתי הקפה במסי עם ברצלונה עושים צחוק מריאל מדריד. היות ואבא שלי יליד ברצלונה ואני יליד ארגנטינה (מסי אמרנו?), התענוג היה כפול ומכופל.
למחרת בבוקר אחרי הצטיידות בלחם טרי (אגב, על חיבור לחשמל ומים אין מה לדבר) יצאנו ללג ארוך דרומה לקפלוניה. שוב גשם מעצבן, אבל הים היה בירידה והחלטנו שלא להקיף את לפקדה אלא לחתוך ישר לכפר פיסקרדו שבצפון מזרח האי. שוב קסם של מקום. לשון ים צרה בין גבעות ירוקות המשתפלות אליה, כפר זערורי של שתי שורות בתים החובקות את המעגנה המשמשת כטיילת של הכפר. מאד מטופח, נקי, ציורי, חינני. בתי הקפה יושבים ממש על המים, 10 מטר מהסולימר, כוסית ברנדי מטקסה יווני מעולה, קפה "הלניקו". האורות נדלקים אט אט, פטפוטים ביוונית מכל עבר - סיום מושלם להפלגה לא קלה. העיירה פיסקרדו על בתיה העתיקים היא היחידה בקפלוניה שלא נחרבה ברעידת האדמה החזקה של 1953 אשר הרסה למעשה את האי כולו. למחרת שכרנו מונית ויצאנו לסיור באגם תת-קרקעי. שטים בו בסירת משוטים עם "גונדולייר"  יווני שמסביר את תופעת הטבע הייחודית הזאת, בה מי ים מקצהו המערבי של האי זורמים מתחת לקרקע, יוצרים את האגם וזורמים לחופו המזרחי של האי. נהג המונית הוא סיפור בפני עצמו: דובר אנגלית מעולה ובקיא ביותר בהיסטוריה הן של הזמן העתיק והן של יוון המודרנית. הלכנו איתו אחורה משלטון הקולונלים, דרך מלחמת אנטוליה, מלחמת העולם השנייה והכיבוש האיטלקי ואח"כ הגרמני של האי. המשכנו אחורה למלחמות הבלקן, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת השחרור של יוון מהבריטים ומהשלטון העותומאני. בהמשך התגלגלה השיחה אחורה ליוונים הקדומים יותר. הנהג, אבנגליוס אנטיפס, סיפר לנו כי אבות אבותיו מקפלוניה הצטרפו למסעו של אלכסנדר הגדול מזרחה והוצבו, כפי שנהג אלכסנדר, במקומות שכבש כחיל מצב בעיר אנטיפאטריה שבגבול סוריה ירדן. שם התפתחה השושלת המשפחתית שאחד מענפיה הוליד את הורדוס אנטיפס. צאצאיו של הורדוס עברו לרומא, ולאחר נפילת האימפריה הרומית שבו לקפלוניה, והפעם עם הכובשים הוונציאניים, והם חיים בקפלוניה עד עצם היום הזה ונוהגים במונית. חזרנו לפיסקרדו, לערב נוסף על הרציף, והפעם - אוזו.


נקודה ישראלית מעניינת: בעת רעידת האדמה ב – 1953 שהתה באיזור באימוני הקיץ "השייטת הגדולה" של חיל הים שלנו, עם הפריגטות "מבטח", "מזנק" ו"משגב" בפיקודו של שלמה אראל, לימים מפקד חיל הים. על סיפון הסולימר, לפנות ערב, קראנו מספרו המצוין של אראל "לפניך הים" את הפרק על הרעש בקפלוניה, ובו תיאור מפורט ומרגש על מבצע הסיוע המאולתר שהגישו הפריגטות לתושבי האי. בסיוע של משחתת בריטית אך בהובלה מלאה של הכוח הישראלי, הוגש סיוע משמעותי ביותר אשר זכה לסיקור בינלאומי עצום ואוהד והשתרש ב"מורשת הקרב"  של חיל הים. תושבי קפלוניה זוכרים עד היום באהדה רבה את הסיוע שזכו לו מישראל.
 
פילוסופיה יוונית באיתקה        

איתקה של האודיסאה בוקעת מהים מזרחית לקפלוניה ובמקביל אליו, כשביניהם מפריד מיצר בו נושבות ומתעצמות הרוחות עד ל-30 קשר, כפי שחווינו על מפרשינו. במיצר שבין קפלוניה ואיתקה נקלענו לחברתה של להקת דולפינים והתלווינו אליה בתנועה איטית ורגועה דרומה. הלהקה מנתה 8 דולפינים בוגרים מסוג דולפינן ים-התיכון. הלהקה התפצלה לעיתים ל-2 עד 3 קבוצות - כשאנחנו בתווך, אך הקפידה לשמור על מרחק של כמה עשרות מטר חוץ משתי גישות גישוש של האמיץ שבחבורה שרצה כנראה לעלות לקפה קטן, הפנה אלינו בטן לבנה וחתך שמאלה בחזרה למשפחתו וחבריו.
שני האיים הרריים מאד, מיוערים, ומיושבים בדלילות רבה. הקפנו את איתקה, הצצנו למעגן Polis  הסמוך למיקומו המשוער של ארמונם של אודיסאוס ופנלופה, היום כפר זעיר. המשכנו בהקפה במים העמוקים המקיפים את איתקה, סמוך להרים היורדים בחדות למים הצלולים ולחופים החוליים הלבנים הקטנטנים בשפכי הוואדיות. נכנסנו לעיירה המרכזית של האי מצידו המזרחי(Vathi)  ונקשרנו. 30 באפריל והעונה לא ממש התחילה. רק יאכטות ספורות, הכל פתוח ומלא ביוונים מקומיים המנצלים את הימים האחרונים שלפני מבול התיירים לקפה "הלניקו מטריו" (או בעברית: קפה טורקי מתוק) ולפטפוט עליז.
בדרך מקפלוניה התקלקל המימסר האוטומטי בלוח המצברים שתפקידו להפריד בין מצבר ההתנעה, שחשיבותו קריטית, לבין מצברי היאכטה המשמשים את שאר צרכני החשמל ביאכטה. התקלה גרמה לכך שלא יכולנו לטעון את המצברים ממטען המנוע, ומתח חוף (כמו גם מים, חשמל ודלק) אינם זמינים בקלות במעגנים אותם פקדנו.
מיד עם סיום ההתקשרות ירדתי לחוף וחיפשתי מונית. לאחר פנטומימה של "חשמלאי" (נסו ותהנו) נסענו לחפש אותו. מצאנו את החשמלאי של הכפר בביתו. בן 70 בערך, ולא נראה יום אחד פחות. הוא היה באמצע מנוחת הצהריים, בתחתונים, ולא הצלחנו, נהג המונית ואני  לשכנע אותו לבוא. משם הגענו לפנצ'רמאכר המקומי שמוכר גם מצברים. הוא הרכיב אותי על הטוסטוס שלו לחפש חשמלאי אחר. מצאנו אותו. להלן נקרא לו סוקרטס, עובד ביאכטה מנועית גדולה והוא הסכים להגיע מאוחר יותר. בינתיים חסכנו חשמל: קראנו בספרים בשקט גמור, לא הפעלנו מכשירים ואת המקרר הפעלנו על חימום.
סוקרטס הגיע בפולקסוואגן "קומבי" קדום מתקופת הקיטור המאוחרת. עם שערו וזקנו הלבן הייתה חסרה לו רק טוגה צחורה, אך הוא העדיף סרבל כחול שראה ימים טובים בהרבה. הוא זיהה את התקלה, פירק את לוח החשמל הנמצא אי-שם מתחת לשולחן הניווט במקום שגורם לך לחשוב שקודם שמו את לוח החשמל ואחר כך, בהדרגה, בנו סביבו את היאכטה, ובאצבעות ג'אבקה מיומנות פתח את הברגים החבויים שלא מפתח פתוח-פתוח, לא פלייר, לא שפיץ-פלייר ולא בוקסה יכלו להגיע אליהם. סוקרטס הציג בפנינו, בצורת דיאלוג שבו הוא מילא את שני הצדדים, את הפילוסופיה שלו: המהנדסים רק מסבכים את הדברים. קיפ-איט-סימפל. לדוגמא, את המכונית שלו - בת 35 שנים! הוא מניע רק בשיטת חוט- על- חוט. מכל רחבי האי נוהרים אליו בעלי הרכבים המשוכללים והמשופעים באלקטרוניקה כדי שהוא יעקוף להם את כל החיישנים, המחשבים וההתראות. גם אצלנו ביאכטה, בלי היסוס, עקף את הממסר הדפוק והסביר לנו איך להמשיך. פשוט מאד: כל פעם שמניעים צריך לפתוח משהו, לסגור משהו אחר, ולהזיז עוד משהו. כל פעם שמדמימים - להיפך. הפילוסופיה של הפשטות היוונית. לאחר שהתקלה נעקפה החלטנו לקפוץ חזרה לפיסקרדו שבקפלוניה לפסטיבל מקומי של ריקודים יווניים. חוויונת. להקת חימום של ילדים מהמתנ"ס המקומי רוקדים ושומרים על המסורת, ואחריהם להקת הייצוג של האי נותנת בראש עם ריקודי עם מקומיים. קהל אוהד של מקומיים ששרים ומוחאים כפיים, ויאכטונרים אנגליים שכבר ראו הכל בחיים וקצת פולקלור של הילידים רק יחזק עוד יותר את הגאווה הלאומית שלהם יומיים אחרי טכס הכלולות המפואר של הנסיך וויליאם. בערב קוקטייל עם השכנים, זוג אוסטרלי בשנות החמישים שכבר שנים בדרך על קטמרן קטן: אוסטרליה, אינדונזיה, מלזיה, סינגפור, תאילנד, ים-אדום, מצרים, ישראל, תורכיה, יוון והדרך עוד ארוכה להקפת העולם. גם לנו.
בבוקר הרמת עוגן, כולל ההסתבכות המסורתית עם עוגנים של יאכטות אחרות שהוטלו מעל העוגן שלנו - ויוצאים מזרחה לכיוון המיצר הארוך החוצה את יוון לרוחבה תוך שהוא מפריד בין חלקה היבשתי לבין הפלופונז, ובו נמצאת המרינה של מסהלונגי, שם תישאר הסולימר עד לקיץ.
המשך יבוא לאחר הפלגות הקיץ.


 
 
 
 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<