כחול 72 - אוקטובר 2017
גליון 72 יצא לאור בעיצוב חדש ומרעננן, מה דעתכם על הלוגו החדש של המגזין המודפס?



 
דף הבית > חדשות הים > חדשות הים 2011 > החשק לנצח, התשוקה להשתפר, הרוח הספורטיבית, התאווה להפליג.
החשק לנצח, התשוקה להשתפר, הרוח הספורטיבית, התאווה להפליג.
להיות שייט הישגי בגיל מבוגר זו משימה מורכבת, עם ובלי נכות. ארנון, בני ודרור, שייטי עמותת אתגרים נדרשים להיות בכושר, לצאת לתחרויות ומחנות אימון, להקדיש אמצע שבוע לאימון ולוותר על המשפחה באימון סוף שבוע. ישראל אלטמן, מאמן הצוות מספר על אליפות עולם מעניינת ומרגשת מנקודת המבט של המאמן, ומתאר את סיפורם של אלופים אולימפיים (אתונה 2004) ונצחונם באליפות העולם בשנת 2011, שנה לפני אולימפיאדת לונדון 2012

הצוות המנצח: מימין: ארנון אפרתי, ישראל אלטמן (מאמן) בני וקסלר. יושב: דרור כהן
מאת ישראל אלטמן
כמו כל דבר, סיפורנו מחולק ל-3 חלקים:
11.6.2011 הפרק הראשון מתחיל בקושי

יושבים בבית קפה בדרך לנמל התעופה היתרו ומנתחים את שבוע השייט Skandia sail for gold בו סיימנו במקום התשיעי והלא מוכר לנו. איך איבדנו את המהירות, מה הבעיה בסירה החדשה, מה חורק בתקשורת בצוות, מה קורה לנו? עם תחושה כבדה של קושי חוזרים הביתה.
שבועיים שמרנו על דממה, איש איש לעצמו, עם מחשבותיו וחשבון הנפש שלו. לא הפלגנו ולא התאמנו ובתום שבועיים בלבד שבנו לאנגליה, לאליפות העולם בשייט נכים בדגם סונאר. ערב הנסיעה לאליפות העולם התעוררתי מחלום שבו אני חוזר לארץ ולא מצליח להסביר איך לא השתפרנו, בחלום הרגשתי חוסר אונים, אנו חוזרים מהתחרות ואני המאמן לא יודע לומר מה לא עבד לנו. שיתפתי את הצוות בחלום והבטחתי שהחלום הרע הזה לא יתממש.
עם הגעתנו לווימות' אתר השייט במשחקים האולימפים לונדון 2012, נכנסנו למוד עבודה, פעלנו לפי זמנים מתוכננים מראש וסדרי עדיפות ברורים. תוך שעות החלפנו את האבזור כפי שתכננו, כיוונו מעט אחרת את התורן וירדנו לאימון ראשון. נעזרנו במוטי אמברם וברפי גדרון וידענו שלפנינו ימים ספורים שבהם עלינו ליישם את המסקנות שלנו ולגלות כאנשים וכשייטים גמישות אישית וצוותית.  
לא צריך להמציא את הגלגל אלא רק להתאים אותו לתנאי השטח.
חמישה ימים של מדידות, זינוקי אימון והולכות עם יריבי האימון שלנו מהעולם עברו בטוב, חשנו ששינינו את מה שיכולנו לשנות ושהתחזקנו בנקודות שבחרנו, כמו למשל העבודה ברוח חזקה. אבל אלו רק ימי האימון, בא נראה מה יהיה באמת בשיוטים.
3.7.201, הפרק השני נפתח באדרנלין של תחרות
פתחנו את התחרות עם שמש אנגלית לא אופיינית ושתיל- 4 קשר. הצוות הפליג בתחילת הצי אך נפלנו להסתרות בחומת מפרשים שהגיעה מאחור במלאה, איבדו מהירות ואחרים חלפו אותנו בהילוך איטי ומקומם. פתחנו את הסדרה במקום ה-11, אוי ואבוי. הרווחים בין הסירות המתחרות קטנים מאוד ולמעשה אנחנו מסיימים שיוט בן שעה ורבע בהפרשי שניות אחד מהשני. המתח נמשך עד הפיניש. ביומה השני של התחרות השכלנו לצבור מינימום נקודות שליליות ביחס למתחרים הרציניים שלנו. לאחר 3 חודשים חזרנו לנצח ולמעשה היו שני שיוטים טובים. חילוף מצב רוח בצוות ואנחנו בצמרת.
בימי התחרות הצוות נמצא בסירה בין -08:30 ועד 16:00, שעות ארוכות של עבודות מפרשים והגה, אין רגע של שקט. שומרים על ריכוז בעזרת בננות ותפוחים, קצת חטיפי אנרגיה ומים. קר, חם, מגוון צורות של גשם אנגלי עננים מהירים ואיתם רוח.
כשחוזרים לרציף מקפלים, מתקנים את הדרוש תחזוקה, שוטפים וממתינים עוד קצת לוודא שלא מערערים עלינו. בסיומו של פרק השייט עולים למנוחה או לאימון שחרור בחדר כושר, מקלחת וייבוש בגדים, טלפון הביתה, תחקור וצפייה בסרטים מהשיוטים, ארוחת ערב והירדמות בשניות.
התמסרות לספורט, ההתמסרות לשייט ההישגי קשורה בהפסדים, לא רק כלכליים. בפעם השנייה ברציפות אני בתחרות במקום ביום ההולדת של יונתן בני, שוב איני זמין למסיבות סוף שנה של מיקה ביתי ושוב שיחות הסקייפ הלא מספקות הללו שמחכות לי כמבחן רגשי בכל יום.
לעתים אני בוחר לא להתקשר, אני חייב להרפות בכדי להתמקד ולנסח את היעד המדייק לנו למחרת, אני לא מחזיר מיילים לחברים, בתחרות שכזו אין פייסבוק ובכלל אני ממעט להחזיר מיילים ללקוחות למרות שאני כעצמאי יודע שארגיש את הפגיעה בכיס.
בסיכומו של כל יום שיוטים ברור לנו שהימצאותנו כאן, כשייטים ואנשים היא בזכות בת זוג תומכת, שותפה. אנחנו זוכים עם נטע, יפית, איה וריבה.
נחזור למהלך התחרות, נחזור ליום השלישי של אליפות עולם.
המטרה היא לרווח את הצי, לבסס מעמד עם המובילים תוך הגעה למהירות הגבוהה של הסירה, חייבים להמשיך ולשפר את מהירות הסירה שלנו, יש עוד עבודה.
אולם תוכנית זה דבר אחד ומימוש זה דבר אחר. תחת רוח דלילה וטפטוף אפרפר נאלמנו דום. מזג אוויר בריטי מדכא הזדחל לחליפות הסערה שלנו ולא הצלחנו להוציא אלא חרטום קטן מהיכולות. זינוק חלש וקדמית ראשונה לא מוצלחת מביאים אותנו למקום 18, התאוששות בהמשך עד לפיניש 13 ועגמומי. השיוט שבא אחריו כולל שיפור ומסתיים במקום החמישי. יוצאים מהמרינה כשלא עמדנו ביעד היומי.
מזל שיש שיחה בערב.
בתחקור הערב אני משתמש בקסם שיש בצוות הזה. בכוח וברוח המיוחדים.
מתנהל תחקור בשל ונכון. פותחים קשיים בשיחה שגולשת על גלים של מוטיבאציה, המון רגש והמון תבונה שנותנים המון כוח ומחר יום חדש.
בהמשך אליפות העולם אנו מפליגים כמו בתוכניות. אנחנו מצליחים בדיוק בתנאים שבהם נכשלנו בתחרות הקודמת, השינויים הוכיחו את עצמם. איזה כיף! בעזרת מוטי ורפי מחליפים מפרשים בים, מכוונים את הסירה מחדש והשליטה אצלנו ביד.
ארנון, דרור ובני עושים עבודה מדהימה ברוחות החזקות, מפליגים ב"מעלית" על סירות אחרות, עוברים אותם מתחת לרוח ושואבים מתחרים לאחור, רואים חילופים שנעלמים מאחרים ומגיבים. אנחנו עקביים בכל צלע, בעלי יכולות במגוון רוחות. הצוות קורע את הים שכאילו חיכה לנו כל העונה.
השמיים מתקדרים והרוח גוברת, נכנסת חזית שמרמזת כי ייתכן והסדרה תסתיים בעשרה שיוטים במקום באחד עשר שיוטים. לפיכך, אנו נערכים לשיוט מספר 9 ו-10 כאילו הם יהיו האחרונים. יש תוכנית משחק ויש המון רוח לכולם.... אז קדימה לנצח.
הפרק השלישי באליפות ושיאו בדרמה
שיוט 10 – הצוות חוצה את קו הסיום במקום הראשון אולם סירת השיפוט לא צופרת. משהו לא כשורה. לאחר הובלה של השיוט ומלחמה נהדרת הצוות נפסל בטענת זינוק מוקדם. הח'ברה דוממים ומרכינים ראש בסירה, לא מאמינים, הגרון נחנק והעיניים המלוחות לוחצות. מתחושת הצלחה אדירה של אלופי עולם יש פסילה, נופלים למקום ארבע ועכשיו צריך עוד להפליג חזרה לחוף, עם תסכול ענק כשקר ורטוב. עם החזרה לחוף אני לוקח את המצלמה שהתקנתי בסירה ונוסע להביא את המחשב. נוסע מהר רק כדי לגלות שיש לנו חומר לשני ערעורים: האחד מול הנורבגי והשני לשימוע של ועדת התחרות.
המצלמה מתעדת שלא ממש פסלנו והאופטימיות מתגנבת - אז אולי זו טעות שניתנת לתיקון? חזרתי למרינה, לצוות כשכולם דרוכים. עוד מספר דקות לתום זמן הערעורים ואנו מגישים בקשה לשימוע, לבדיקה מול ועדת התחרות איך פסלנו, מבקשים ללמוד דרך ההקלטות שלהם. כל הישראלים איתנו, שי בכר, אלון דגן, מוטי אמברם, שמעון והגר החברים היקרים שלנו מצוות הסקאד 18. כולם עוזרים והגיע זמן הערעורים.
הערעור מול הנורבגי לא התקבל וחבל. זה היה מבטיח לנו מקום שלישי. אבל בהמשך, בשימוע מול וועדת התחרות מתפתח משהו מרגש, תקדים עולמי. לאורך 3 שעות מתוחות אנחנו מלווים בישיבה רועמת את חברי וועדת התחרות. הם מביאים את ההקלטות שלהם, בוחנים את הנתונים שברשותם ולא מוצאים אותנו ברשימת הפסולים.
הם לא מבינים ומקיימים עוד בדיקה ועוד אחת. קוראים לעוד שופטים ובודקים את הסרטים שלנו שאולי הם לא מהשיוט ואנחנו מרמים. וועדת התחרות נמצאת במצוקה. בהקלטות שלהם של תהליך הזינוק מוזכרות סירות אחרות שחצו קו אבל אנחנו – לא מוזכרים.
זאת ועוד, בסרט שלנו רואים שאחרים משני הצדדים שלנו נמצאים לפנינו. כלומר אנחנו מאחרים בשתי שניות ובוודאי שלא פסולים! אבל וועדת התחרות הודיעה על פסילה אז מה יהיה? מתח ענק באוויר, כל אחד עם עצמו וכולם בשקט.
20:30 ויו"ר הוועדה ניגש ומודיע לנו שברור להם שהם טעו (אין כאלה דברים...(
מחבקים בחום את הנקודה היחידה שקיבלנו חזרה במקום 24 נקודות רעות. הצדק הבריטי נעשה וכבשנו את פסגת האליפות. שוב התרגשות ענקית, הצוות עדיין בבגדי הפלגה וללא אוכל לאחר יום של מאמץ בים והמון תהפוכות. במשך שעות ספורות עברנו ממקום ראשון אחורה לפסילה ושבנו למקום הראשון. עבורי זו חוויה מטלטלת שנמשכת רוב הלילה, מתקשה להירדם, מתהפך במיטה כשבחוץ הרוח שורקת.
בוקר השיוט האחרון, אנחנו ראשונים במרינה להכין את הסירה, מוכנים לצאת לים ולקרוע את כולם כשרוח קבועה של 22 קשרים צוננים נהדפת עלי ידי הגטקס והסנדלים שלי. מכות של 30 קשר מדביקות אותנו במתח לסירה, קשורים לרציף.
הים הגבוה מביא את ועדת התחרות להנפת דגלי הביטול של התחרויות ליום זה ואז יוצאת הצעקה – אנחנו אלופי עולם!
אבל רגע, יש ערעור חדש. הבריטי מערער עלינו שהשימוש במצלמה נתן לנו יתרון שלא היה לסירות אחרות. שוב דריכות ומתח ושוב ערעור ממושך. המתנה נוספת להחלטת השופטים שמנסים לרמוז בעדינות לבריטים כי ניצחון ספורטיבי עדיף שיושג על המים, ערעורם נדחה ואנחנו הולכים להחליף בגדים, חצי שעה לפני הטקס, אבל בדרך גונבים שוב הצצה על לוח התוצאות, לוודא שזה אמיתי ועכשיו מותר כבר להתקשר הביתה. נדנדת המתח עלתה לאספנה, בני, דרור וארנון אלופי עולם.
שירת התקווה בווימות', באתר האולימפי. 400 יום לפני המשחקים, אוף, כמה שאנחנו רוצים לשיר שוב. החשק להפליג, התשוקה להשתפר, הרוח הספורטיבית, התאווה לנצח. אלו הדברים שמניעים 3 מבוגרים, בעלי משפחות וקריירה, לעזוב את השגרה ביבשה ולצאת שוב ושוב לאימון סיבובים ומהפכים בים, להקיף מצופים ולעמוד תחת ביקורת ולחץ.
אלו הדברים שיביאו אותנו להצלחה במשחקים הפאראלימפיים, לונדון 2012 ולהישגים נוספים.
אלטמן ישראל - מנהל חברת ים יבשה לפיתוח אישי וצוותי. 
 
קצת על עמותת אתגרים:
אתגרים הוקמה בשנת 1995 על ידי קבוצת אנשי חזון - נכי צה"ל ואנשי שיקום. הרעיון בבסיס הקמתה היה לספק לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, עם מגבלות פיסיות, חושיות ונפשיות כלים וטכניקות שיובילו לחיזוק ביטחונם העצמי, למיקסום ולמימוש הפוטנציאל האישי הגלום בהם ולהקלת שילובם בחברה. אתגרים ראתה את ייעודה בהשגת מטרות אלה באמצעות פעילויות ספורט אתגרי בטבע.
צוות השייט הפראולמפי של אתגרים מחפש שותפים שיתמכו בהכנות בדרך למדליית זהב בלונדון , 2012 רוצה לקחת חלק?
נשמח לשותפים נוספים, צרו קשר במייל זה. 
תגובות
שם הכותב
כותרת

טוען תגובות..
© כל הזכויות שמורות | טלפון: 03-6950950 | פקס: 03-6957282
<